המשטרה הגישה כתב אישום בלתי מוצדק נגד אישה, במטרה להוכיח שהיא מעמידה לדין גם נשים על עבירות אלימות במשפחה ולא רק גברים. שופטת בית משפט השלום ברמלה, רבקה גלט, זיכתה את הנאשמה (6.7.15) בנימוק שמדובר בזוטי דברים.

לימור דבח הואשמה שתקפה את בעלה ערן במהלך ויכוח ביניהם כאשר הייתה בהריון. את התלונה הגישה אמו של הבעל, המתגוררת באותו בניין, בעוד הוא עצמו נמנע מלהתלונן. בעקבות עדותו של הבעל העירה גלט, כי "האמור בכתב האישום אינו מדויק כלל וכלל. בעוד שלשון האישום מייחסת תקיפתו בחזה ובגב, הרי מעדותו עלה כי הנאשמת נתנה לו שתי מכות טפיחה בכף יד פתוחה, לאזור הכתף, או החלק העליון של הזרוע".

לדברי גלט, "מדובר בתקיפה ברף המינורי והנמוך ביותר של עבירות התקיפה", וגם במקרים חמורים יותר זוכו הנאשמים בנימוק של זוטי דברים. אין ממש בטענת המשטרה, מעירה גלט, כאילו לא היו זיכויים שכאלו בעבירות של אלימות במשפחה, והיא מצטטת מספר פסקי דין המוכיחים את דבריה. לדברי גלט, הבעל לא נחבל ולא היה קיים פוטנציאל לפגיעה של ממש בו (ודווקא הוא שהיה תוקפני בזמן האירוע), והבעל אף חזר וביקש להניח לתקרית ולאפשר למשפחה לחזור לחייה.


"עיוורון מוחלט"


גלט מוסיפה: "יש לראות את התנהגותה של הנאשמת באור שונה לחלוטין מזה המוצג בכתב האישום. בעוד שלשון כתב האישום מצביעה על תוקפנות של הנאשמת, הרי העדויות מבליטות את העובדה שפעלה דווקא מתוך פחד ורצון להדוף את ערן מקרבתה. גם אם קבעתי כי מעשיה אינם חוסים תחת הגנה עצמית, עדיין ישנה חשיבות רבה לתובנה זו בעניין הלך רוחה, השופכת אור על האירוע כולו".

עוד אומרת גלט: "במהלך המשפט חזרה התביעה מספר פעמים על עמדתה, לפיה עיקרון השוויון מחייב העמדה לדין של הנאשמת, על-מנת להראות כי אין התביעה מבחינה בין נשים לגברים". לצד חשיבות עקרון השוויון, היא מגיבה על טענה זו, "עולה חשש כי הפרשנות שלפיה מחילה התביעה את עקרון השוויון, עלולה להחטיא את המטרה ולהביא דווקא לתוצאה היוצרת עיוות".

גלט מזכירה, כי מספר עבירות האלימות של גברים כלפי נשים גדול פי כמה וכמה ממספר העבירות בכיוון ההפוך. לכן, "לא ניתן להתעלם מן הפער, ולהניח קיומה של דומות מוחלטת בין גברים לנשים, באופן שיצדיק הגשת כתבי אישום בעבירה של תקיפת בן זוג, תוך עיוורון מוחלט לסוגיה המגדרית".

יישום נכון של עקרון השוויון, לדעת גלט, יביא לכך ש"אין למקם את מעשה העבירה של הנאשמת, בהקשר העברייני הכללי, אלא מתוך מודעות לאי שכיחותה היחסית, של אלימות מצד נשים. בנוסף, שוויון מהותי לוקח בחשבון את ההקשר שבתוכו בוצעה העבירה, ובוחן את מידת קיומו של עניין ציבורי בהעמדת הנאשמת לדין, תוך התחשבות בנתונים המבדילים בינה לבין בן זוגה, אך גם ביחס שבין מידת חומרתו של האירוע הזה, לעומת חומרתם של אירועים אחרים שבהם הוחלט על הגשת כתב אישום".


"חובתה של התביעה לבחון"


גלט מדגישה: "היה זה מחובתה של התביעה לערוך בחינה של שיקולי השוויון המהותי, עוד בשלב שקדם להגשת כתב האישום, במסגרת בחינת קיומו של עניין לציבור בהגשתו. התביעה אינה יכולה להתנער מחובתה זו, ולפטור עצמה על-ידי הגשה שוויונית מכאנית של כתבי אישום, וגם אם היא מונחית על-ידי מדיניות כללית בעבירות מסוימות, עדיין עליה לבחון את המקרה הקונקרטי. האפשרות הנתונה בידי הנאשם להעלות טענה לזוטי דברים, לא באה להחליף את שיקול דעתה של התביעה, אלא נועדה
להעמיד מעין 'מסננת' נוספת, לרשות בית המשפט, על-מנת למנוע הפללה בשל זוטות.

"לדעתי, אילו נבחן המעשה המינורי שביצעה הנאשמת, תוך התחשבות בנתונים המבדילים ובנסיבות הקונקרטיות, הייתה עולה מאליה המסקנה שכתב האישום דנן אינו תורם ליצירת שוויון מהותי, ואף להפך בידענו כי אפילו בעניינם של עבריינים גברים, לא רבים המקרים שבהם מוגשים לבית המשפט כתבי אישום מינוריים כמו זה שבו עסקינן, הרי תוצאת ניהולו של ההליך הובילה דווקא להעמקת חוסר השוויון". את המשטרה ייצג עו"ד מנציקובסקי, ואת האישה - עו"ד רענן עמוסי.