בקשה לפירוק חברת מודגל, שבעליה הם דייוויד פדרמן וחברת גימא השקעות שבבעלות יעקב גוטנשטיין, אלכס פסל, מיכה לזר ואריה זילברברג. מודגל היא בעלת השליטה במפעלים הפטרוכימיים, המחזיקים ב-20% ממניות חברת בתי הזיקוק; שווי השוק של אחזקות אלו הוא מיליארד שקל.
את הבקשה הגישו (25.9.15) חברות ישדל ומ.ק.ש.ק ייעוץ וניהול שבבעלות
הרב מרדכי קרליץ, לשעבר ראש עיריית בני ברק, ושמואל לסקר לשעבר יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב, שעסקו בייעוץ בתחום התכנון והבנייה.
בבקשת הפירוק נטען, כי בנובמבר 2014 ניתן פסק בוררות על-ידי עו"ד רמי מנוח אשר קבע, כי מודגל הפרה את התחייבותה לשלם שכר ייעוץ למבקשת על-פי הסכם שנחתם ביניהן. על-פי פסק הבורר, על מודגל לשלם למבקשות 25 מיליון שקל, אך היא לא עשתה זאת והודתה שאין ביכולתה לפרוע חוב זה.
למיטב ידיעת המבקשות, נאמר בבקשה, אין למודגל טענות של ממש נגד פסק הבוררות והחוב, והיא אף ויתרה על זכותה לערער עליו.
עם זאת, מודגל ביקשה מהמבקשות לדחות את הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות, והללו טוענות, כי נראה שמטרתה היא לדחות את הקץ ולהבריח נכסים כך שלא יוכלו להיפרע ממנה.
בבקשת הפירוק, שהוגשה באמצעות עוה"ד
רונן מטרי ויוסי בן-נפתלי, נאמר, כי אחזקות מודגל במפעלים הפטרוכימיים נעשו דרך חברת מודגל תעשיות (99) שהחזיקה ב-60% מהמניות. אולם לאחר הסדר הנושים שאושר באפריל השנה לחברת מפעלים פטרוכימיים, דוללו אחזקותיה של מודגל תעשיות ל-3.2% בלבד, כאשר השליטה במפעלים פטרוכימיים הועברה ללא תמורה בצעד תמוה וחשוד לחברה אחרת של אותם בעלי מניות, בשם אלורסטון.
לטענת המבקשות, לאור העובדה שאין כל הבדל בין בעלי המניות של מודגל לבין בעלי המניות של אלורסטון כאשר שיעור האחזקות בין בעלי המניות לבין עצמם לא השתנה, הרי שאין כל היגיון ממש בהעברת השליטה, מלבד הרצון לרוקן את מודגל מנכסיה ולהבריח אותם מפני הנושים שלה.
לטענת המבקשות, החומרה של פעולות אלו רק מתגברת לאור העובדה שלמיטב ידיעתן וכפי שעולה מהודאתה של החברה עצמה, היא חדלת פירעון ואין באפשרותה לפרוע את חובותיה לנושיה. לפני עשרה ימים הציעה מודגל למבקשות לדחות שוב את הגשת פסק הבוררות לאישור תמורת תשלום של 500,000 שקל, כאשר היא מודה שמדובר בהעדפת נושים. מהודעתה אף ניתן להבין, נטען עוד, כי מינוי מפרק לחברה הוא אך ורק עניין של זמן. טרם הוגשה תגובת מודגל.
