שופטת בית המשפט למשפחה בתל אביב,
מירה דהן, התעלמה מראיות חד-משמעיות של אדם ולא נתנה משקל הולם לקשיים ניכרים שעלו מגירסתה של אחותה - קובע (24.9.15) בית המשפט המחוזי בתל אביב.
התובע טען, כי הלווה לאחותו מיליון שקל בשנת 1991 והיא לא החזירה את הכסף. האחות טענה, כי מדובר היה בהסכם הלוואה פיקטיבי, שנועד להסתיר מרשויות המס את המקור למימון דירה שרכשה - כספים שקיבלה מגבר נשוי שהיה אז המאהב שלה. דהן דחתה את התביעה, אך השופט
חגי ברנר קבע שמדובר באחד המקרים הנדירים המצדיקים התערבות בממצאי עובדה של הערכאה הקודמת. הוא אומר:
"דומה כי אין מנוס אלא להתערב בממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא, משום שבית המשפט קמא התעלם מחד מראיות משמעותיות התומכות בגרסתו של המערער, ומאידך-גיסא, לא נתן משקל הולם לקשיים המרובים שמעוררת גרסתה של המשיבה. מכל מקום, אף אם נותיר בעינם את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא בנוגע לתמיכתו הכספית של המאהב, עדיין דין תביעתו של המערער היה להתקבל, שכן חומר הראיות איננו תומך במסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא".
לדברי ברנר, דהן התעלמה לחלוטין מגירסתה המקורית של האחות, לפיה פרעה את ההלוואה, והעדיפה להסתמך על גירסתה המאוחרת והכבושה. שנית, הוא אומר, יש חוסר היגיון בסיסי בגירסתה הנוכחית של האחות והיא אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים. שלישית, דהן התעלמה מאישיותה של האחות, שהיא "אדם שאיננו נרתע מיצירת מסמכים פיקטיביים ובאופן שיטתי, שכל תכליתם היא להונות את רשויות המס... לא מדובר בהתנהגות של אדם נורמטיבי. ממילא, יש להתייחס בספקנות רבה לכל גרסתה של המשיבה, שכן אדם המעיד על עצמו שהוא מוכן לייצר מסמכים פיקטיביים במטרה להונות את רשויות המס הוא אדם שמהימנותו מוטלת בספק רב, לשון המעטה".
ברנר מוסיף: "ענין נוסף המעמיד בצל כבד את מהימנותה של המשיבה הוא הנסיון המכוון שלה למעט ככל הניתן במסירת פרטים שיש בהם כדי לעבות את גרסתה, בכל הנוגע לקבלת הכספים מאותו מאהב נטען. מטבע הדברים, גרסה שהיא 'רזה' בפרטים, קשה יותר להפריכה בחקירה נגדית". דהן הייתה צריכה להזהיר את עצמה מפני מתן אמון בלתי מסויג בגירסתה של האחות, הנראית מלכתחילה כגירסה פנטסטית (כפי שציינה דהן עצמה), ובוודאי כאשר מולה ניצבת גירסה המגובה באסמכתאות רבות.
עוד אומר ברנר, כי למעשה תביעתו של האח נדחתה אך ורק משום שדהן האמינה למאהב - אך עדותו למעשה תומכת בתביעה. מצירוף שתי העדויות עולה, כי האחות קיבלה מהמאהב מחצית מהסכום לרכישת הדירה, ואת המחצית השנייה הלווה לה אחיה. עוד מעיר ברנר, כי דהן לא הייתה צריכה להתרשם מהזהות בין עדויותיהם של האישה והמאהב; להפך: היה זה מוזר אם היו ביניהן סתירות, וברנר אף סבור שהאחות וידאה שעדות המאהב תעלה בקנה אחד עם גירסתה. לדעתו, היא תפרה גירסה והלבישה אותה על המסמכים הקיימים.
ברנר קיבל את תביעתו של האח והורה לאחות לשלם לו מיליון שקל והוצאות בסך 60,000 שקל. סגני הנשיאה
קובי ורדי ו
ישעיהו שנלר הסכימו עם ברנר. את האח ייצג עו"ד
אילן טל, ואת האחות - עוה"ד שירה דונביץ וגילי ניצן-לוי.
