נציבות הביקורת על הפרקליטות אינה משמשת ככלי לניגוח פרקליטים בידי סניגורים, שכן כמעט כל הפניות אליה מוגשות בידי אזרחים מן השורה או ארגונים שונים. כך אמרה הנציבה, הילה גרסטל, בהופעתה בפני השופט בדימוס אליעזר גולדברג, שבדק את עבודת הנציבות. דבריה של גרסטל, בשתי ישיבות שהתקיימו ביוני ובאוגוסט 2015, מתפרסמים כאן לראשונה.

"התלונות שמוגשות אלינו הן לא של סניגורים שרוצים להלך אימים על פרקליטים. ממש לא. ובפרספקטיבה של 15 חודש, אפשר לראות את סוג התלונות שמוגשות. אני מניחה שחלק מהעניין זה שגם סניגורים מבינים את מה שאולי הפרקליטים לא מבינים, שאנחנו לא כלי שרת בידי מנגחי שלטון החוק, לא למטרה הזאת הוקמנו ולא למטרה זו אנחנו נמצאים כאן. אין תלונות של סניגורים כמעט בכלל", אמרה גרסטל.

לדבריה, יש "דמוניזציה של אפשרות של עשיית שימוש [בנציבות נגד פרקליטים]. זה לא קורה, לא עושים בנו שימוש לפגוע בפרקליטות. ממש לא. אנחנו גם יודעים להבחין. יש הבדל אם אדם אומר באולם אתלונן לגרסטל, ובין אם באמת מתלונן. ב', אם תלונה מתקבלת. זה לא נעצר פה, הם לא מגישים. אומרים אתלונן, אנשים בעידנא דריתחא אומרים דברים שלא מתכוונים".


"תלונות פרטניות מציפות בעיות מערכתיות"


גרסטל הדגישה: "זה שפרקליט שעומד בבית המשפט מול עבריינים קשים ומול סנגורים לא קלים אין לי מחלוקת. אני יכולה לומר שזה קורה גם לשופטים שמישהו אומר אני אתלונן לנציבות. זה לא יכול להוות שיקול אם צריך ביקורת או לא... אין שימוש מניפולטיבי בנציבות, אין. גם כשיש ניסיון כזה, הוא נבלם על ידינו מפני שאנחנו מעבירים את כל הפניות במסננת דקה".

לדברי גרסטל, מאבקו של ארגון הפרקליטים נגד הנציבות דווקא קיבע את מעמדה והביא לעלייה חדה במספר הפניות אליה בשנת 2015 בהשוואה לשנת 2014. היא ציינה: "בכל ביקורת אנו מגלים כשלים שטעונים תיקון. באתי לתפקיד עם חשיבה חיובית, שאני באה לתקן, לא באה להרוס, לא לקלקל, אני באה ממקום של שמירה על שלטון החוק ולא הריסת שלטון החוק".

בנושא הביקורת המערכתית אמרה גרסטל: "בחרנו נושאים שכל נושא נוגע עד שורשים של המדינה שלנו". לטענתה, ביקורת מערכתית בלבד ללא ביקורת פרטנית - כפי שדרש ארגון הפרקליטים - תהיה ביקורת נכה. עוד ציינה, כי רוב התלונות הפרטניות שהוגשו לנציבות, היו למעשה תלונות מערכתיות.

"דבר מדהים שגילינו אחרי חודשיים שהתחלנו לעבוד, שתלונות פרטניות מציפות כשלים מערכתיים רוחביים. למשל קיבלנו תוך תקופה קצרה כמה תלונות שנוגעות למחלקה אחת בפרקליטות, אנשים שאין ביניהם קשר כל אחד שולח תלונה, אתה רואה שיש בעיה במחלקה ספציפית זאת. אז זה מציף לנו כשל מערכתי. וגילינו זה כשל מערכתי כללי", הוסיפה גרסטל. כך אירע גם לגבי היחסים בין הפרקליטות לבין המכון לרפואה משפטית, עליהם עומדת הנציבות לפרסם דוח.


"יש שינוי בהתנהלות"


על עמדת ארגון הפרקליטים אמרה גרסטל: "מה שאותם מעניין זה שלא יגעו בהם, שלא יהיה מצב שאני פונה לפרקליט בשם משה כהן. הם אומרים: אנחנו שלוחים של המערכת הזאת, כל מה שאנחנו עושים אנחנו עושים מכוח המערכת, אל תגעו בנו אישית, יש לכם תלונות, תפנו לממונים עלינו... אבל זה אבסורד, יש מצבים שאי-אפשר לפנות לפרקליט המחוז. אם פרקליט מסוים לא נתן חומר חקירה, התלונה היא ספציפית". לדברי גרסטל, "אני רואה את השינוי שהנוכחות שלנו בשטח עושה. יש שינוי בהתנהלות. גם ביקורות מערכתיות וגם תלונות פרטניות עושות שינוי לטובה".

בהתייחסה לחששות הפרקליטים מתלונות שווא, אמרה גרסטל: "אם פרקליט או שופט עושה עבודתו נאמנה, ואם הנציב עיניו בראשו ויודע להבחין בין [התלונות], וגם הנהלים לא מאפשרים לסטות, יודע להבחין בין תלונת סרק לבין תלונת אמת, אז פרקליט לא צריך לחשוש. אמרתי להם את זה מפורשות פנים אל פנים: כל אדם שעושה - טועה. לא מחפשים על טעויות סתם. רופא טועה, שופט טועה, אנו בני אדם, זה מותר. לא מזה צריך לחשוש. צריך לחשוש מהתנהגות לא תקינה, מחריגה מהנורמות שמצופות מפרקליט".

בנוגע לטענות הפרקליטים בנוגע לריבוי הגופים המפקחים עליהם, אמרה גרסטל: "אם יש כל כך הרבה גופי ביקורת כמו שהם טוענים, השאלה מה אכפת לכם שיהיה עוד גוף אחד? התשובה כנראה היא שבמתכונת הקודמת לא היה אף גוף ביקורת אפקטיבי. החשש מגוף זה שהוקם, שהוא יהיה גוף אפקטיבי עם נוכחות, עם התייחסות יותר רצינית ויסודית כי הוא גוף ייעודי שרואה את התמונה השלמה. לא חושבת שצריך לחשוש מזה. צריך לברך על זה".


"לפרקליט יש יותר כוח משופט"


גרסטל סיפרה: "כשנכנסתי לתפקיד, נפגשתי עם שופט שהיה בפרקליטות. הוא אמר לי משפט שקצת הפתיע אותי: תדעי לך שאנחנו חושבים שלשופטים יש כוח, לפרקליטות יש הרבה יותר כוח מאשר לשופטים. הוא אמר לי: עוד תראי, לפרקליטות יש כוח אדיר, אולי הכוח הכי גדול במדינת ישראל.

"[הנציבות היא] גוף ביקורת ייעודי על פרקליטות שלא בא ממקום רע ורצון להרוס, אלא ממקום של לשמור על גבולות הכוח, כוח לא מרוסן זה סכנה למשפט, לדמוקרטיה. היום עובדה שיש גוף כזה שעצם קיומו מפחיד, כי מעשית כמו שאדוני אומר לא תלינו עוד אף אחד בכיכר העיר, לא ערפנו ראשו של אף אחד. עובדה שיש כזה חשש, זה אני חושבת שזה יגרום לזהירות, לאחריות, לאי ניצול לרעה של הכוח וזה משהו שהוא טוב. אני מגינה על הגוף למרות שלא יזמתי אותו. פשוט היום ברור לי שאי-אפשר להגזים בחשיבותו".