עבריין בנייה ועורך דינו הביאו לכך שאדם חף מפשע יישלח לכלא במקום העבריין, תוך שהם נהנים מרשלנות של המדינה ועיריית ירושלים. כך קובע (6.10.15) שופט בית משפט השלום בירושלים, עבאס עאסי.

גאזי ווזווז, אשר יוצג בידי עו"ד נביל גית, הועמד לדין בשנת 2004 על עבירות בנייה. בדיון הוכחות שהתקיים מאוחר יותר הודיע גית לבית המשפט, כי אחמד אבו-סרייה הוא בעלי הקרקע בה מדובר והוא מודה בבנייה הבלתי-חוקית. לאור זאת הורשע אבו-סרייה ונקנס ב-450,000 שקל, ומשלא עמד בתשלומים - נאסר למשך שלוש שנים. רק בהתערבות הסניגוריה הציבורית, שגילתה שהמאסר היה ארוך מהקבוע בחוק, שוחרר אבו-סרייה.

אבו-סרייה טען בתביעתו, כי ווזווז ניצל את מצוקתו הקשה כנרקומן חסר כל, גרר אותו לבית המשפט, שכנע אותו ליטול על עצמו את האשמה והבטיח לו שיערוב לו. עוד ציין, כי בתקופה בה בוצעה הבנייה הבלתי-חוקית, הוא היה בכלא (בסך-הכל ריצה אבו-סרייה לאורך חייו 11 שנות מאסר). לגבי גית טען אבו-סרייה, כי הוא נטל חלק במזימה ופעל בניגוד עניינים כדי להביא לזיכויו של ווזווז. המדינה והעירייה - הוסיף וטען - התרשלו כאשר אפשרו להכניסו לכלא על לא עוול בכפו.

עאסי קובע, כי אין ספק שהעבריין היה ווזווז ואין ספק שהוא אכן הפיל בפח את אבו-סרייה והוביל למאסרו. עאסי מגיע למסקנה זו הן לנוכח הסתירות בגרסאותיו של ווזווז, והן לנוכח האמון שהוא נתן בעדותו של אבו-סרייה.

על גית אומר עאסי, כי לכל הפחות הוא פעל בניגוד אינטרסים מובהק וברשלנות חמורה, כאשר עשה הכל על-מנת להביא לזיכויו של ווזווז תוך שהוא מקריב את אבו-סרייה, שגם אותו התיימר לייצג. גירסתו התפתחה במהלך התיק, אך המסקנה היא שגית ידע היטב שהעבריין הוא ווזווז ושלאבו-סרייה אין כל קשר למעשה. גית אף הודה בחקירתו במשטרה בנושא, כי התרשם שווזווז הביא את אבו-סרייה לאולם "כדי להפיל עליו את התיק".

גית "אינו מודע כלל למהות תפקידו של עורך הדין והחובות המוטלות עליו כלפי לקוחו", אומר עאסי. "לשיטתו, עורך דין צריך לפעול כמידת הבנתו וחוכמתו של הלקוח שלו; אם הלקוח חכם אז הוא יפעל כחוכמתו, ואם הלקוח 'טיפש' - כי אז הלקוח יפול בטיפשותו". גית התעלם מכך שעל אבו-סרייה הוטל עונש החורג מהתקופה החוקית המירבית, ומנע ממנו לקבל ייצוג טוב יותר - למשל מהסניגוריה הציבורית.

עאסי מצא רשלנות כפולה בהתנהלותן של המדינה ועיריית ירושלים. האחת: הן לא שלחו לאבו-סרייה התראה שהוא צפוי למאסר בשל אי-תשלום הקנס. השנייה והעיקרית: "הקלות הבלתי-נסבלת" בה הסכימה התביעה למחוק את ווזווז ולהאשים במקומו את אבו-סרייה, רק על סמך אמרתו הסתמית של גית. בירור קל ביותר של הרשויות היה מגלה שאין כל ממש באימרה זו, לנוכח חזותו והתנהגותו של אבו-סרייה והעדר כל אמצעים כספיים שמהם יכול היה לממן את הבנייה הבלתי-חוקית.

התובעת בתיק, עו"ד עינת איילון-אטיאס, טענה שקיבלה את הודאתו של אבו-סרייה משום שלא היו די ראיות נגד ווזווז. על כך אומר עאסי, כי אם סברה התביעה בזמן אמת שאין לה ראיות - היה עליה להימנע מלהגיש את כתב האישום נגד ווזווז בטרם תשיג ראיות אלו (למשל: מעדויותיהם של רוכשי הדירות בבניין הבלתי-חוקי, כפי שנעשה כאשר אבו-סרייה התלונן במשטרה על שנעשה לו).

"קשיים בחקירה במזרח ירושלים אינם סיבה מוצדקת למחדלים בהליכי החקירה וההעמדה לדין", מדגיש עאסי. "נהפוך הוא, קשיים בחקירה מקימים את הצורך והחובה להעמיק ולהקפיד יותר בחקירה, ואינם יכולים לשמש נימוק לחדול מחקירה או לקלות ראש בהעמדה לדין, על-ידי קבלת הודאה סתמית של עובר אורח אומלל, בנסיבות מפוקפקות ביותר, רק על-מנת למצוא 'כתובת' כלשהי לבנייה הבלתי-חוקית ולהביא בכך לסגירת התיק". הוא גם מדגיש, כי נסיבות הודאתו של אבו-סרייה היו חייבות לעורר פקפוק בתביעה האם יש בה אמת.

עאסי קבע, כי אבו-סרייה יקבל פיצוי של 700,000 שקל, אשר יתחלקו בין ווזווז (40%), גית (40%) והמדינה והעירייה (10% כל אחת). הוא גם קיבל את הודעת צד ג' של המדינה והעירייה נגד ווזווז וגית, כך שבסופו של דבר כל אחד מהם ישלם 350,000 שקל. אבו-סרייה גם יקבל הוצאות בסך 160,000 שקל. את אבו-סרייה ייצג עו"ד ענאן עבד, את העירייה ייצג עו"ד שחר נוביק, את ווזווז ייצג עו"ד מוחמד עוות, ואת גית - עו"ד אמיר חסן.