תביעת נזיקין הנובעת מיחסי עבודה תידון בבית משפט רגיל ולא בבית הדין לעבודה - קובע לראשונה (יום ד', 14.10.15) בית המשפט העליון.

השופטת דפנה ברק-ארז נדרשה לשאלה למי נתונה הסמכות כאשר תביעה מעלה טענות הקשורות הן לדיני העבודה (בהם הסמכות הייחודית היא לבית הדין לעבודה) והן לבית משפט אזרחי רגיל. היא מציינת:

"הגדרת סמכויותיהם של בתי הדין לעבודה, מחד-גיסא, ושל בתי המשפט האזרחיים, מאידך-גיסא, מובילה מטבע הדברים ל'חלוקת תפקידים' שתוצאתה היא, לא אחת, פיצול של הדיון בסכסוך הנטוש בין צדדים בין שתי ערכאות. אכן, כללי הסמכות העניינית אשר מסדירים את חלוקת ההתדיינויות בין הערכאות השונות מעוררים מעת לעת קשיים לא מעטים. המקרה שלפנינו מהווה אך דוגמה לקשיים המתעוררים בניסיון ליישם את כללי הסמכות העניינית באזור הדמדומים שבין בית המשפט האזרחי לבית הדין לעבודה".


שלושה תנאים


ככלל, ממשיכה ברק-ארז, "על-מנת לברר האם סמכות הדיון מסורה לבית הדין לעבודה או לבית המשפט האזרחי צריכים להתקיים שלושה תנאים: זהות הצדדים (עובד ומעסיק); עילתו של הסכסוך ביחסי עבודה; וזיהויה של העילה ככזו שאינה בפקודת הנזיקין". השאלה העיקרית והסבוכה היא כיצד ניתן לדעת בשלב המקדמי של הסכסוך האם עילתו היא ביחסי עבודה אם לאו, והתשובה תינתן תוך עיון בכתב התביעה ולעיתים גם בכתב ההגנה.

מכאן עוברת ברק-ארז לדון בתביעות מסוג זו שהגיעה לפתחו של בית המשפט העליון, ובה נטען שעובדת מעלה בכספי מקום העבודה. "מחד-גיסא, קיימים טעמים טובים השוקלים לטובת בירור מכלול התובענות הנוגעות למעילה בכספי מעסיק בבית הדין לעבודה: מומחיותו של בית הדין לעבודה לדון בעילות בין עובד למעסיקו הנסבות על חוזה ויחסי העבודה; הקירבה בין העילות הנזיקיות בתובענות מסוג זה לעילות חוזיות; והמגמה המשתקפת מהליכי חקיקה שונים להקנות לבית הדין לעבודה סמכות לדון גם בעילות בעלות אופי נזיקי.

"מאידך-גיסא, קיימים שיקולים כבדי משקל התומכים בהשארת הדיון בתביעה הכוללת עוולות נזיקיות בבתי המשפט האזרחיים: לשונו הברורה של חוק בית הדין לעבודה ומומחיותם של בתי המשפט האזרחיים לדון בעילות נזיקיות. ברקע הדברים - עומדים גם שיקולי יעילות והשאיפה למזער את האפשרות להכרעות סותרות".


הכרעה פשוטה


מסקנתה של ברק-ארז היא, כי תביעות כאלו יתבררו בבית המשפט האזרחי, וזאת הן מתוך לשונו של חוק בתי הדין לעבודה והן מכך שמומחיותו אינה בתחום המעילות והגניבות. הכרעה כזו, מציינת ברק-ארז, גם תהיה פשוטה משום שהדברים יתבררו כבר מתוך כתב התביעה. אומנם משמעותה היא שלעיתים יהיה צורך בפיצול הסכסוך בין הצדדים בין שני בתי משפט, אך ברק-ארז סבורה שאין בכך כדי לשנות את הכרעתה.

ההנחיה המעשית של העליון היא: "ככלל, כאשר התביעה מנוסחת כתביעה בנזיקין, היינו כתביעה המיוסדת על עוולה או עוולות הקבועות בפקודת הנזיקין, הסמכות לדון בה תהיה נתונה לבית המשפט האזרחי. עם זאת, על-מנת למנוע ניצול לרעה של חריג זה יש לעמוד על כך שבית המשפט האזרחי ידון אך ורק בעילות הנזיקיות, ולא בעילות שהסמכות לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה". כאשר המעסיק מגיש תביעה לבית המשפט האזרחי על מעילה והעובד פונה לבית הדין לעבודה בנוגע לזכויותיו, תתברר תחילה תביעתו של העובד, וקביעותיו של בית הדין לעבודה יוכלו לשמש גם את בית המשפט האזרחי.

הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לפיה בית משפט השלום הוא שידון בתביעת חברת אג'נס פרנס פרס נגד העובדת לשעבר מורן רוחם ובעלה צחי, שהוגשה בטענה למעילה של 900,000 שקל בכספי החברה. בית הדין לעבודה ידון קודם לכן בתביעתה של רותם נגד החברה.

השופטים יורם דנציגר ומני מזוז הסכימו עם ברק-ארז. את רוחם ייצגו עוה"ד יגאל חברוני וסימה וייס (דרעי), את החברה ייצגו עוה"ד אופיר טל וויקטוריה פאנוס, ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד מיכל ליינר.