שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
מיכל אגמון-גונן, דחתה (יום ד', 21.10.15) עתירה של תושבים בשיכון דן בתל אביב נגד מימוש פינוי-בינוי של בניין בשכונה לפיה
תמ"א 38. התושבים טענו, כי מדובר בפגיעה בצביונה המיוחד של השכונה.
לדברי אגמון-גונן, בישראל קיימת בשנים האחרונות מגמה דומה לזו הנהוגה בעולם, שמטרתה איזון מרבי בין שטחים פתוחים לבין שטחים לפיתוח ובנייה, והיא עולה בקנה אחד עם תוכניות ארציות וחקיקה המקדמת אותה. עוד ציינה, כי כאשר דנים בהיתרי בנייה ותוכניות בנייה, יש לתת את הדעת לא רק על הממד הפיזי, אלא גם על היבטים חלוקתיים, כלכליים חברתיים וסביבתיים.
לדעת אגמון-גונן, "אין להתנות פרויקטים של התחדשות עירונית בפיתוח מקדים מלא של התשתיות. זאת, בעיקר, כיון שאם נמתין לפיתוח מלא של התשתיות, כתנאי בלעדיו אין לכל פרויקט של התחדשות עירונית, נכשיל בכך פרויקטים רבים. בנוסף, כאשר ההתחדשות העירונית מבוצעת בשלבים, ניתן לשקול גם את שאלת התשתיות על-פי ההתפתחות, בשים לב למרקם החברתי שנוצר, לפיתוח תחבורה ציבורית, וכיו"ב שיקולים". היא אומרת, כי את התשתיות יש לפתח על-פי מספר הבניינים, אפיון המתגוררים בהם ועוד.
בנושא תשתיות התחבורה סבורה אגמון-גונן, כי אין להמשיך בפיתוח תשתיות המבוססות על החזקת כלי רכב פרטיים בעיר, אלא על מעבר ל"תחבורה בת קיימא, המבוססת על מערכות הסעת המונים לצד טכנולוגיות מתחדשות כמו אופניים חשמליים ומודלים כלכליים חדשים של שיתוף תחבורתי. היינו, מעבר מתשתיות התומכות בכלי רכב פרטיים, לציפוף עירוני המבוסס על מיעוט רכבים פרטיים בעיר".
אגמון-גונן עומדת על בעיה המכונה exclusionary zoning, אותה היא מתרגמת ל"תכנון מדיר" או "הדרה בתכנון", כאשר דיני התכנון מדירים אוכלוסיות משכונות מסוימות. לדעתה, יש סכנה שבדרישה לבתים צמודי קרקע והימנעות ממימוש תמ"א 38, לא יאפשרו דייריה הנוכחיים של השכונה בניית בתים משותפים, מה שידיר ממנה אוכלוסיות חזקות פחות. יש לדאוג לכך "שלא ייווצר מצב בו אוכלוסיות חזקות, בעלות גישה למוקדי השפעה, יעשו שימוש בתכנון מדיר, יישארו בשכונות ירוקות, צפופות פחות, בעוד שהציפוף יתבצע בעיקר או רק בשכונות המוחלשות", היא סבורה.
על תוכנית המתאר החדשה של תל אביב, תא/5000, ועל יישום תמ"א 38 בוועדה המקומית אומרת אגמון-גונן, כי מדובר במדיניות שגובשה כיאות ע"י הוועדה תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים.
בהמשך בודקת אגמון-גונן את החלטת הוועדה המקומית לשנות מהמדיניות הכוללת שנקבעה, להחריג את שיכון דן, ולא לאפשר בו מימוש זכויות מכוח תמ"א 38. היא מוצאת, כי לאחר שוועדת הערר אישרה את היתר הבנייה, פנו תושבים בשכונה לוועדה המקומית וביקשו להכין תוכנית שתשלול זכויות מכוח התמ"א בשיכון דן. בתחילה סירבה הוועדה, אך כעבור חודשיים היא שינתה את עמדתה וקבעה את ההחרגה המבוקשת.
אגמון-גונן אומרת על כך: "אין לפני ולו רמז מה קרה באותם דיונים של התושבים עם צוות התכנון, ואף לא רמז מה הביא את צוות התכנון לשנות לחלוטין את המלצתו הקודמת. התנהלות זו אינה ראויה כלל ועיקר. כך ככלל, כך בפרט כאשר צוות התכנון שינה את עמדתו מקצה לקצה, כשהתוצאה היא שלילת זכויות מכוח תמ"א, זכויות בעלות ערך כלכלי רב".
אגמון-גונן קובעת, כי לא היה מקום לשנות את המדיניות הכוללת ולהחריג דווקא את שיכון דן ללא כל הסבר לכך. לפיכך, היא פוסקת, ועדת הערר שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ופעלה כדין כשאישרה את החלטת הוועדה המקומית לתת היתר בנייה למבנה.
העותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל. את התושבים המתנגדים ייצגו עוה"ד אפרת לוי וענת רוגל, את ועדת הערר ייצגה עו"ד תמר עיני-ורדון, את הוועדה המקומית ייצגה עו"ד לירון שחר, ואת הדיירים היזמים - עוה"ד ענת בירן וגליה בן-שוהם.
