|   15:07:40
דלג
  איתמר לוין  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

הקרב האחרון

ספר חדש בשם זה מתאר את מרד גטו ורשה בצורה שלא תוארה מעולם. אך השם מתאים גם לקרבות הבלתי-פוסקים סביב הקרדיט האישי והפוליטי למרד קטעים מתוך המבוא לספרם של איתמר לוין ושלומית לן
20/04/2009  |   איתמר לוין   |   ספרים   |   שואה וגבורה   |   תגובות
הקרב האחרון

גירוש יהודים מגטו ורשה הבוער במהלך המרד [צילום: מוזיאון השואה, וושינגטון]

פתגם ידוע אומר שההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים. במקרה של מרד גטו ורשה, ניתן לומר שהיא נכתבה בידי השורדים. מרד גטו ורשה הוא אחד האירועים המתוארים ביותר בתולדות השואה, אך למרות זאת, הסיפור במלואו טרם סופר. ראשית, המרד מעולם לא תואר ברמה של חיי היום-יום ואפילו השעה והדקה, דרך עיניהם של משתתפים ועדים רבים, מורדים ולא מורדים, יהודים פולנים וגרמנים.

ואולם בעיקר, הסיפור האמיתי עוות כיוון שהתפיסה הציבורית לגביו נקבעה במידה רבה בידי שלושה מבכירי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל): יצחק צוקרמן, צִבְיָה לובטקין ומארֶק אדלמן, אשר העידו ארוכות מיד לאחר המלחמה ופירסמו את זכרונותיהם לאורך למעלה משנות דור.

יש קווי דמיון חשובים בתיאוריהם של השלושה, ובעיקר - באלו של צוקרמן ואדלמן. הבולט שבהם הוא ההגזמה הניכרת במספר הנפגעים הגרמנים. שניהם מדברים על עשרות ומאות הרוגים ופצועים בצד הגרמני, וזאת למרות שהיו אמורים היה להכיר היטב את המקור הגרמני החשוב ביותר על המרד - הדוחות היומיים והדוח המסכם של מפקד הכוחות הגרמניים, גנרל הס"ס יירגן שטרופ, אשר הוצגו במשפט נירנברג ב-1945.

מובן מאליו, שדוחותיו של שטרופ אינם נקיים מפגמים, אך אין כל ספק בדבר אמינות הנתונים שהוא מסר לגבי האבידות שספג, ולו רק משום שלא יכול היה להסתיר את המספרים מסיבות ברורות של פיקוד ומינהל. אבל למרות זאת, הסיפורים על מאות הרוגים גרמניים - שאין להם כל אחיזה במציאות - עברו מכותב לכותב.

הקרב הפוליטי על הזכרון

סיפורו של מרד גטו ורשה הוא גם סיפור פוליטי, במיוחד בתקופה האחרונה. בגטו פעלו שורה של קבוצות פוליטיות-אידיאולוגיות: מהרוויזיוניסטים אנשי בית"ר שמימין, דרך תנועות הנוער החלוציות-הציוניות ועד לבונד הסוציאליסטי והאנטי-ציוני ולמפלגה הקומוניסטית. אי"ל איגד כמעט את כל התנועות, בעוד אנשי בית"ר נותרו מחוצה לאי"ל מסיבות שטרם הובררו די צורכן והקימו את אצ"י. עם זאת, לקראת המרד הושגו הבנות בין שני הארגונים וזירות הלחימה חולקו ביניהם. העמדה המרכזית של אצ"י הייתה בכיכר מורנובסקה ושם התחולל אחד הקרבות החשובים במרד.

סוגיית חלקם של אנשי אצ"י במרד גורמת למחלוקות עמוקות אפילו כיום, כמעט שבעה עשורים מאוחר יותר. יש לראותה על הרקע הכללי של היחסים העכורים בין אנשי בית"ר לבין אנשי תנועות הפועלים, הן בפולין והן בארץ. כך נוצרו הטיות פוליטיות שהשפיעו על כתיבת ההיסטוריה.

ההטיות רחוקות מלהיות מנת חלקו של צד אחד בלבד. ההיסטוריון ד"ר עמנואל רינגלבלום, מייסד הארכיון המחתרתי "עונג שבת" בגטו ורשה, הסתתר לאחר המרד בצד הארי וניהל חליפת מכתבים עם פעילי ההצלה אברהם ובתיה ברמן. בדצמבר 1943 התייחס רינגלבלום לעבודתו הביוגרפית על אנשי אי"ל והוסיף: "מדוע אין נתונים על ZZW [אצ"י]? עקבותיהם צריכים להישאר בשביל ההיסטוריה, גם אם בעינינו הם לא סימפטיים".

קריאתו של רינגלבלום לא נפלה על אוזניים קשובות. צוקרמן, לובטקין ואדלמן התעלמו כמעט לחלוטין מאצ"י. אם ספריהם היו בגדר זכרונות בלבד, ניתן היה ללמד עליהם זכות ולומר שהם תיארו רק את מה שראו במו עיניהם. אך השלושה - ובמיוחד צוקרמן - התיימרו לספר את סיפורו המלא של המרד, כך שהשמטת חלקו של אצ"י אינה יכולה לנבוע מסיבות אובייקטיביות בלבד. ואם כך הדבר בספרים פסבדו-היסטוריוגרפיים אלו - קל וחומר שזהו המצב בספרות הזכרונות הענפה, שרובה ככולה הייתה של אנשי אי"ל. הרוב המכריע של אנשי אצ"י, ובהם כל מפקדי הארגון, לא שרדו ולא נותר מי שיספר את סיפורם, ודאי לא אל מול גל סיפוריהם של אנשי אי"ל.

הבית"רים מצידם ניסו למלא את החלל. כבר ב-1946 פירסמה התנועה חוברת הסברה, פרי עטו של אדם הלפרין, מי שהיה סגן ראש קן בית"ר בוורשה ומהבודדים מאנשי אצ"י ששרדו. החוברת תיארה בצורה עניינית ראויה לציון - ללא הגזמות ומעשיות - את הקרבות שניהלו אנשי הארגון, במיוחד בכיכר מורנובסקה.

הספר המוביל בתחום זה מאז 1963 ובמשך עשרות שנים היה "מצדה של ורשה", פרי עטו של חיים לזר-ליטאי, ניצול וילנה שנטל על עצמו במידה רבה את תפקיד ההיסטוריון של התנועות הרוויזיוניסטיות הלוחמות (כולל האצ"ל). לזר-ליטאי ביצע עבודה חשובה מאוד של איסוף מקורות ראשוניים, בעיקר עדויות, ואף מיקם את אצ"י בתוך התמונה הכוללת של המרד. מצד שני, הטייתו הפוליטית וחוסר הכשרתו כהיסטוריון, הביאו אותו להסתמך על מקורות פולניים מפוקפקים, במיוחד כאלו שטענו שהם עצמם נכנסו לגטו והשתתפו בקרבות לצד אנשי אצ"י. לעדויות אלו אין תימוכין משום מקור יהודי ומקורות פולניים אחרים אף הכחישו אותן.

הוויכוח על חלקו של אצ"י במרד שכך לשנים רבות, עד שבשנת 2005 פירסם יד ושם את תרגום ספרו של מריאן אפלבאום "בחזרה לגטו ורשה". גם מחבר זה אינו היסטוריון, וגם לו היו הטיות משלו: הוא טען לקירבה משפחתית עם דוד אפלבאום, אשר הוצג בספר כמפקד אצ"י. מריאן אפלבאום תיאר בפירוט רב קרבות בהם השתתפו לכאורה אותם פולנים שכבר הוזכרו בידי לזר-ליטאי, ובראשם - תדיאוש בדנרצ'יק. מעבר לכל הבעיות ההיסטוריוגרפיות שבספר, הייתה בעיה קשה לנוכח העובדה שאותו בדנרצ'יק היה אנטי-יהודי בזמן המלחמה והפך אחריה לאנטישמי מובהק.

פרסום הספר עורר סערה. ביד ושם עצמו היו לבטים קשים אם להוציאו לאור, ולבסוף הוחלט על פשרה מוזרה: בתחילת הספר צוין, כי "ההוצאה לאור מביעה בזאת את הסתייגותה מדעותיו ומעמדותיו של בדנרצ'יק, ומצביעה על מידת הזהירות הנדרשת בהתייחסות לדבריו". מחקר היסטורי אינו תרופה, לה יש לצרף אזהרה בדבר תופעות הלוואי. אם מקור אינו אמין די הצורך - אין להסתמך עליו, ובוודאי שאין לבנות עליו תילי תילים של תיאורים. מוטב להותיר דברים בצריך עיון, מאשר להתיימר לתת תשובות - ואז לבצע פניית פרסה ולומר שיש להתייחס בזהירות למקורן של אותן תשובות.

ספרו של אפלבאום מעורר גם שאלות ענייניות נוקבות, עליהן עמדו בהרחבה ד"ר לורנס ויינבאום (עורך המהדורה העברית) וההיסטוריון הפולני ד"ר דריוש ליביונקה. בין היתר הם מציינים, כי דוד אפלבאום אינו נזכר כמפקד אצ"י בשום עדות של לוחמי המחתרת ואישי הציבור בגטו (ואנו נוסיף: ולא בדבריהם של העדים מן הצד הפולני). הם גם מציינים:

"למרבה הצער, אמינותו של הרוב המכריע של הדיווחים הפולניים, שזכו לציטוטים נרחבים, הייתה מפוקפקת, בלשון המעטה. וזה לא נובע רק מן ההקשר שבו נוצרו הדיווחים האלה, אלא גם מהזמן והמקום שבו פורסמו וממהותו של סדר היום שלקידומו ניצלו אותם. בשלהי שנות השישים נעשה בהם שימוש נרחב במסע אנטישמי ששטף את פולין, במטרה 'להוכיח' שבזמן 'הפיתרון הסופי' עמדה החברה הפולנית לצידם של יהודי פולין". במאמרם מנתחים השניים בהרחבה ובצורה משכנעת כיצד נוצרו עדויות מפוקפקות אלו, אשר הפכו לבסיס ספרו של אפלבאום.

יצחק צוקרמן מאדיר את עצמו

ספריו של צוקרמן, "שבע השנים ההן" ו"בגטו ובמרד", הפכו במיוחד לאבני יסוד בנרטיב הציבורי של המרד. אך ספרים אלו עמוסי טעויות ופגמים, במיוחד בנוגע לחלקו של צוקרמן עצמו בהתרחשויות. נביא כאן רק שלוש דוגמאות בולטות.

צוקרמן טוען, כי הורה לאליעזר גלר, מפקד כוחות אי"ל בשטח המפעלים של טבנס ושולץ, לתקוף את הכוחות הגרמניים, שחלפו בשטחו בדרכם לגטו המרכזי. הוא אף מגדיל ומספר, כיצד פקודתו לא התמלאה ומותח ביקורת חריפה על המעורבים - שכבר לא היו בחיים. אך לא יעלה כלל על הדעת, שצוקרמן המצוי בצד הארי, יתן פקודות לגלר הנמצא בגטו והכפוף למפקד אי"ל, מרדכי אנילביץ.

עוד אומר צוקרמן, כי המכתב האחרון שקיבל מאנילביץ נשא את התאריך 23 באפריל - הלא הוא המכתב הידוע, אותו מסיים אנילביץ במילים "חלום חיי קם והיה. זכיתי לראות הגנה יהודית בגטו בכל גדולתה ותפארתה". צוקרמן היה מודע לקיומו של מכתב נוסף, מ-26 באפריל, שפורסם בקובץ המסמכים המעולה שערכו יוסף קרמיש ונחמן בלומנטל. אך למרות זאת הוא כותב: "עלי לקבוע החלטית, שלא היה שום מכתב מאנילביץ שהגיע אחרי המכתב מ-23.4, שאותו ציטטתי. המכתב הנוסף שהתפרסם בקובץ של 'יד ושם' הוא ממארס 1943". אלא שקריאה, ולו שטחית, של המכתב השני, מעידה ללא ספק שהוא נכתב בעיצומה של פעילות צבאית - וכזו לא הייתה במרס אלא באפריל.

והנקודה השלישית: צוקרמן מתאר את עצמו כסגן מפקד אי"ל ואף מסביר באריכות, שלמעשה לא הייתה חשיבות לזהות מפקד הארגון, שכן את כל ההחלטות קיבלו הוא ואנילביץ במשותף. לדבריו, מטה הארגון כלל אותו עצמו, את אנילביץ ואת לובטקין. צוקרמן אכן התקבע בתודעה כסגן מפקד המרד והדבר אף מוצג כך גם בתערוכת הקבע שבבית לוחמי הגטאות.

אלא שבידינו עדות סותרת כמעט מזמן אמת שאין סיבה לפקפק באמינותה. הירש ברלינסקי, נציג פועלי ציון שמאל במטה אי"ל, כתב עדות בשבתו במחבוא בצד הארי של ורשה לפני שנספה בספטמבר 1944. הוא מונה חמישה חברים במטה אי"ל: אנילביץ, צוקרמן, הוא עצמו, שניידמיל ברק ויוחנן מורגנשטרן. לגבי חלוקת התפקידים במפקדה אומר ברלינסקי, כי אנילביץ היה המפקד העליון; צוקרמן הופקד על החימוש; הוא עצמו היה איש התכנון; שניידמיל היה מפקד הביצוע. אף מילה על סגן מפקד - לא צוקרמן ולא אף אדם אחר.

מעלימים את האוכלוסיה האזרחית
יהודי במחבוא בזמן המרד [צילום: בית לוחמי הגטאות]

כאמור, הבעיה המרכזית בתיאורים הקיימים של מרד גטו ורשה, היא ההתרכזות הכמעט מוחלטת במרד המזוין וההתעלמות הכמעט מוחלטת מ"לוחמת הבונקרים" - ההתנגדות הפסיבית ולעיתים אף האקטיבית של רבבות יהודי ורשה, אשר נכנסו למקלטים, למרתפים, למחבואים ולעליות הגג וסירבו להתייצב בנקודות השילוח למחנות.

הקרבות המזוינים הישירים בין המורדים לבין הגרמנים נמשכו ימים בודדים, ולאחר מכן היו מדי פעם התנגשויות נקודתיות. לעומת זאת, ההתנגדות הפסיבית נמשכה חודש ויותר וחייבה מאמץ ניכר מצד הגרמניים ועוזריהם.

התפיסה המקובלת מיד לאחר השואה הייתה שהתנגדות פירושה רק לחימה. אך מזה עשרות שנים ברור לכל, שהתנגדות לנאצים פירושה לעשות מה שהם אוסרים - ולהימנע מלעשות את מה שהם מצווים. אך מדוע נשכח, ואולי הושכח, כמעט לחלוטין חלקם של תושבי הגטו במרד? גם כאן אנו שבים לזהותם של כותבי העדויות המרכזיות. כמפקדים וכפעילים במחתרות (בעיקר אי"ל אך גם אצ"י - הארגון הצבאי היהודי של התנועה הרוויזיוניסטית), התמקדו הללו מטבע הדברים בנסיונם שלהם.

הגוון האידיאולוגי שאפיין את כתיבתם של מקצת מן השורדים - ושוב אנו חוזרים בעיקר לצוקרמן, לובטקין ואדלמן - הביא גם הוא להתמקדות במרד המזוין ולהתעלמות (מוחלטת אצל צוקרמן וכמעט מוחלטת אצל אדלמן ולובטקין) מגורלם של התושבים הלא-חמושים. וכך התקבע גם עיוות חמור זה.

משה ארנס מוטה ומטעה
משה ארנס

ממש לאחרונה שב הוויכוח והתעורר, כאשר לזירה נכנס שר הביטחון לשעבר, פרופ' משה ארנס, אשר החל לחקור את תולדות אצ"י. ארנס הוא אדם עתיר זכויות בתולדות ישראל, אך גם הוא מונע ממניעים אידיאולוגיים וגם הוא אינו היסטוריון.

ספרו של ארנס, "דגלים מעל הגטו", לוקה בשורה של טעויות קשות. לזכותו יש לומר, שהוא אינו חוזר על הטענה כאילו אפלבאום היה מפקד אצ"י ואף אינו מזכיר אותו כלל. ארנס גם נטש, אם כי בצורה מוצנעת מאוד, את הגירסה לפיה זכו אנשי אצ"י לסיוע פולני בקרבות. הטענה העיקרית של ארנס היא, שהקרב של אנשי אצ"י בכיכר מורנובסקה היה המרכזי ביותר במרד, והראיה - שנמשך ארבעה ימים.

ארנס מבסס טענה זו על דוחותיו של שטרופ, אלא שקריאתם אינה תומכת בגרסתו. שטרופ מתייחס לקרב במורנובסקה ב-19 וב-20 באפריל, ואילו ב-21 וב-22 בחודש הוא מדבר על הקרב בשטח המברשתנים, ואילו כיכר מורנובסקה כלל אינה נזכרת. מכל מקום, גבורתם של אנשי אצ"י אינה צריכה להימדד לפי אורך הקרב שניהלו. אין כל ספק שהם נלחמו באומץ רב וניהלו את אחד הקרבות המשמעותיים ביותר במרד.

לא למותר לציין, כי ארנס מרבה להסתמך על מקורות שאמינותם מוטלת בספק, בלשון המעטה. הוא מצטט שוב ושוב את ספרו של קאז'ימייז' מוצ'ארסקי, מי שהציג את עצמו כלוחם לשעבר במחתרת הפולנית ארמיה קריובה וטען שחלק עם שטרופ את תא הכלא בוורשה. אלא שכבר הוכח שלטענה זו אין כל יסוד וממילא הספר כולו מצוץ מן האצבע. ארנס טוען - ובצדק - שהנרטיב אשר שלל את חלקו של אצ"י במרד היה מבית מדרשם של יצחק צוקרמן וחבריו. אבל מצד שני הוא מקבל ללא כל הרהור וערעור את דבריו של צוקרמן על חלקו-שלו במרד ועל מעמדו באי"ל, אשר כפי שראינו - לא תמיד משקפים את המציאות.

ההטיה הפוליטית של ארנס בולטת לאורך הספר. הוא מטיל על אי"ל את האחריות הבלעדית לכך ששני הארגונים הלוחמים לא התאחדו, ומציג את אצ"י כארגון מרחיק ראות שהכין מראש דרך נסיגה מהגטו, בניגוד לאי"ל. ארנס גם הולך בעקבות רוב הכותבים הקודמים וכמעט שאינו מתייחס ללוחמת הבונקרים. לכל אלו נוספות גם מספר שגיאות עובדתיות מביכות, המעידות על מחקר לקוי. (למשל: ארנס טוען שמפקדו של שטרופ היה האנס קרוגר, בעוד השם הנכון הוא פרידריך וילהלם קריגר; הוא כותב שחג הפסחא חל ב-18 באפריל, בעוד שלמעשה חל שבוע לאחר מכן; והוא חוזר על הטענה חסרת היסוד, כאילו חיסול הגטו נועד להיות מתנה ליום הולדתו של היטלר)

וכך מתברר למרבה הצער, שזכרון השואה ואפילו כתיבת תולדותיה מושפעים גם כיום - למעלה משישה עשורים לאחר סיום המלחמה - מהטיות פוליטיות ואישיות. שמא הגיע הזמן להתבגר ולתת לקורבנות את הכבוד הראוי, מבלי להפוך אותם לקרדום לחפור בו?

הקרב האחרון: מרד גטו ורשה - הסיפור האמיתי. מאת איתמר לוין ושלומית לן, הוצאת ידיעות ספרים. להשיג ברשתות סטימצקי וצומת ובכל חנויות הספרים.

תאריך:  20/04/2009   |   עודכן:  27/04/2009
איתמר לוין
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הקרב האחרון
תגובות  [ 8 ] מוצגות   [ 8 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
מדוע פרנקל איננו
20/04/09 15:08
 
איתמר לוין
20/04/09 19:31
2
פסילות מגוחכות
20/04/09 21:07
 
info123
20/04/09 23:18
 
איתמר לוין
21/04/09 06:23
 
איתמר לוין
21/04/09 06:34
3
אדוה
16/05/09 21:52
4
פוגמישו
17/08/09 17:44
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ספר חדש וייחודי מקרב את ילדי הגיל הרך אל עולם בעלי החיים ומסייע להם, תוך כדי היכרות מחורזת, שינון של אותיות האלף-בית. אותיות בגן חיות הוא ספר עליז, נעים, פדגוגי ומושך, שחיברה סוניה בראנדט, מחנכת שניסיונה הרב בחינוך הביא אותה להוציא לאור את הספר המקסים.
16/04/2009  |  זוהר נוי  |   ספרים
חלק מהאנשים שמצליחים להבריא ממחלת הסרטן מדווחים על כך שהמחלה היא אחד הדברים הטובים שקרו להם בימי חייהם – הכרזה שמעוררת תמיהה אצל הבריאים, אולם יש מאחוריה הרבה מן האמת.
16/04/2009  |  אופיר אבסלנדר  |   ספרים
ספרו הנוכחי של ד"ר יוסף נאומובסקי "הרגש תמיד איתנו", מהווה תפישה מהפכנית בתחום הפסיכיאטריה ואף זוכה לשבחים מקולגות וממבקרים.
16/04/2009  |  אורי בצרי  |   ספרים
הנעלם - ספר מתח חדש על-רקע פרשת ילדי תימן, שעוררה סערה ציבורית בישראל בשנות החמישים.
16/04/2009  |  זהר נוי  |   ספרים
לקסיקון האישים של הוצאת מפה בעריכת יובל אלעזרי ואורן נהרי כולל למעלה מ-5,000 אישים שהשפיעו על ההיסטוריה האנושית.
09/04/2009  |  יחסי ציבור  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il