"מתחוללת היום מלחמה בירושלים. אין פה דיביזיות, אך יש אסטרטגיה. הסכינאים הפלשתינים פועלים באופן ששולל מהישראלים את הדו-קיום הנחשק". דברים אלה השמיע אלוף במיל' גרשון הכהן. הוא דיבר בפורום אלפרדו למלחמה הבאה, שעסק בשאלה: מה מניע את הפלשתינים לנקוט בטרור הסכינאות. הכהן, שפיקד ב-2005 על ההינתקות מגוש-קטיף, קבע שהוא מתנגד להקמתה של מדינה פלשתינית.

"אם נעזוב את ג'בל מוכאבר ונפריד בינה לבין השכונות היהודיות", הסביר הכהן, "נממש את הלוגיקה הפלשתינית, שהם שם ואנחנו כאן, וכדאי להם להמשיך בטרור ולגרום להפרדה של עוד שכונות ירושלמיות שלהם מן היהודים. הסכינאות הזאת, כמה שהיא קטנה בפיסיקה שלה, היא מחוללת התהוות גדולה ומשנה את המציאות. זאת לוגיקה מהפכנית שבאה לידי ביטוי אצל קרל מרכס וגם אצל בן-גוריון למשל במפעל חומה ומגדל שז'בוטינסקי לא הבין את משמעותו. "אם יצחק רבין היה חוזר בדרך נס לחיים, מעניין מה היה עונה על הטיעון שכל הנחות היסוד של הסכם אוסלו קרסו".

לדברי הכהן, אלה היו ההנחות הבסיסיות של הסכם אוסלו, הנחות שקרסו:

"א. אחרי קריסת ברית-המועצות, בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים של המאה שעברה, ארה"ב היא המעצמה ההגמונית היחידה בעולם, היא קובעת את סדר היום העולמי ומאבטחת הסדרים, כמו הסכם אוסלו. איפה היום אובמה ואיפה היום פוטין. במציאות של היום ארה"ב אינה יכולה להבטיח שום הסדר.

"ב. היוזמים הישראלים של הסכם אוסלו דבקו ברעיון הנאורות האומר שבמוקדם או במאוחר כל תושבי המזרח תיכון יעדיפו את 'השלום הנצחי' כמו במערב אירופה. המזרח התיכון, אחרי 22 שנים, הולך בדיוק לכיוון ההפוך.

"ג. הפלשתינים, ואתם כל המוסלמים שקועים באווירה של ייאוש. התקווה שלהם לפי רוח אוסלו, היא השתלבות בתרבות-השפע המערבית. היום ברור שהארגונים אל-קאידה ודאעש, המפעילים את רוח המרחב הפלשתיני, מעניקים להם תקווה מסוג אחר.

"ד. לא המדינות הן שקובעות את סדר היום, אלא בעיקר ארגונים לא מדינתיים. אבד המונופול של המדינות על הכוח ועל התקשורת.

"ה. רבין אישר את מה שהוסכם באוסלו, אחרי שנכח בבריחת התל אביבים מעירם במלחמת המפרץ ב-1991. הוא טען שבשנות התשעים של המאה העשרים, לא יוכלו הישראלים לעמוד בקשיים שבהם עמדו חיילי חטיבת 'הראל', שעליה פיקד במלחמת העצמאות. רבין לא הבין שקם דור חדש של צעירים המחפש משמעות, והמוכן לסכן את חייו כדי להשיגה. אכן בני הדור הזה אינם מתגוררים בקיבוץ מנרה, שבו גרה אחותו - ושהוא למעשה מושב זקנים - אלא במושב אביבים הסמוך, שב-1963 יישבו בו המוסדות עולים ממרוקו שאמנם לא היו 'חלוצים', אך הם קשורים לביתם ולארצם.

"אסור לאמץ מגמה של הפרדה. עשינו ניסוי מעבדתי בגוש-קטיף ולא ניתן לחזור עליו ביהודה ושומרון. אהוד ברק השתמש בסיסמה: 'הם שם ואנחנו פה', כמניפולציה, כי הוא זיהה כפוליטיקאי שתושבי אשדוד ובת ים לא סובלים ערבים בסביבתם, והבטיח להם שפה לא יהיו ערבים. אבל ערבים יהיו כאן, והדבר גם רצוי לנו. חברון היא מיקרוקוסמוס: זאת העיר היחידה בשטחים שבה מתגוררים ערבים ויהודים במעורב. ערביי חברון קשים באופיים עשרת מונים מערביי עזה. במבצע חומת מגן לא היה קשה להשתלט על חברון, בגלל המעורבות הזאת בין יהודים וערבים בעיר, שבה מציאות החיים יוצרת יחסי שכנים נסבלים".

כהן הדהים את משתתפי כסדנה כשגילה שבשנת 2008 ראש אמ"ן, ולימים מועמד המחנה הציוני לשר הביטחון, עמוס ידלין, יעץ לקבל את הצעת המתווך הטורקי, ולהחזיר לסוריה את רמת הגולן. הרמטכ"ל גבי אשכנזי וראש הממשלה אהוד אולמרט תמכו. הכהן הזכיר לנוכחים באירוניה שאותו ידלין מכהן היום כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי.