ייצוגית על הדרת נשים ב"קול ברמה"

שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, אישר (יום ד', 9.12.15) הגשת תביעה ייצוגית בסך 104 מיליון שקל נגד תחנת הרדיו "קול ברמה", בשל הדרת נשים שהייתה נהוגה בה בשנים 2011-2009 ואשר במסגרתה נמנע מנשים לעלות לשידור. דנציגר דחה את ערעורה של "קול ברמה" נגד אישור התביעה שהגיש ארגון קולך בידי בית המשפט המחוזי בירושלים.

דנציגר התיר ל"קול ברמה" לערער, בציינו שתביעה זו מעוררת סוגיות שטרם הוכרעו בידי בית המשפט העליון, אך דחה את הערעור למעט הערות בשאלת כימות הנזק. הדיון הוא משפטי בלבד, אומר דנציגר, אך "מצאתי לנכון להביע כבר בפתח הדברים את תחושת המיאוס ושאט הנפש מקיומה של תופעה זו, אשר נדמה שרק הולכת ומתרחבת, באותם מקרים שבהם היא עולה כדי הפליה
אסורה".

חלק ניכר מפסק הדין עוסק בשאלה האם ארגון יכול להגיש תביעה ייצוגית, ולראשונה משיב בית המשפט העליון בחיוב על שאלה זו. עם זאת, דנציגר מזהיר מפני פרשנות נרחבת מדי בנקודה זו, כדי למנוע הגשת תביעות סרק שניתן להגישן באמצעות תובעים יחידים. דנציגר קובע שלושה תנאי סף: על הארגון להוכיח שהוא פועל בצורה ממשית לפחות שנה, שעילת התביעה היא בתחום מטרותיו ושקיים קושי להגיש את התביעה בידי תובע יחיד.

שלושת התנאים, ממשיך דנציגר, מתקיימים במקרה הנדון. הוא עומד במיוחד על התנאי השלישי ומעיר, כי לכאורה ניתן היה לאתר אישה שתגיש את התביעה - אך לבסוף מסיק, כי קיים קושי של ממש לעשות זאת: "קיימת רתיעה מצד נשים חרדיות לעמוד בחזית המאבק להגברת השוויון המגדרי בקהילה החרדית מחמת חששן מפני פגיעה במעמדן בקהילה".

עוד קובע דנציגר, כי הדרת נשים מהווה הפליה שהיא אחת העילות להגשת תביעה ייצוגית. הוא דוחה את טענת "קול ברמה", לפיה נשים היו חופשיות להאזין לשידוריה: "הרי גם אם נשים יכולות להאזין לשידורי התחנה הן לא היו רשאיות לקחת חלק בפעילות הנכללת בשידורים. האם ניתן לומר כי פרקטיקה זו אינה מהווה הפליה לכאורה? ברי בעיני כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. אין ספק כי כחלק מהשירותים שאותם מספקת תחנת הרדיו למאזיניה נכללת האפשרות של המאזינים להשתתף בשידורים
ולהביע את דעתם, זוהי 'פעילות' ('שירות') שהתחנה מציעה. אשר על כן, חסימתה של אפשרות זו בפני נשים בשל היותן נשים - ככל שתוכח - בהחלט עשויה לעלות כדי הפליה אשר חוק איסור הפליה חל לגביה".

דנציגר ממשיך ומציין, כי החוק אכן מאפשר הבדלה מגזרית מטעמים דתיים, אך יש להוכיח שמדובר בנורמה דתית מחייבת או לכל הפחות כזו המצדיקה יחס שונה לנשים. הוא מציין, כי הרב עובדיה יוסף קבע שהשמעת נשים בתחנה אינה איסור הלכתי אלא הידור מצוה. "הצביון התרבותי והדתי של תחנת הרדיו נשמר גם לאחר שהפרקטיקה הנטענת של הדרת הנשים משידורי התחנה נפסקה בגדר הליכי האסדרה, מה גם שהיקף פעילותה של התחנה רק הלך וגדל", מוסיף דנציגר.

לעניין חישוב הנזק מעיר דנציגר, כי "קול ברמה" צודקת בטענה שלא ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, אלא רק פיצוי על נזק שאינו ממוני. עוד הוא מעיר, כי ייתכן שבקביעת סכום הפיצוי יהיה צורך להביא בחשבון שכיום - לאחר התערבות הרשות השנייה - התחנה מאפשרת לנשים לעלות לשידור.

השופטת אסתר חיות הסכימה עם דנציגר, אם כי העירה שלשיטתה אין לצמצם מדי את ההיתר לארגונים להגיש תביעות ייצוגיות. השופטת דפנה ברק-ארז הסכימה עם עמיתיה והוסיפה, כי לדעתה יש להכיר מראש בכך שלקבוצות מוחלשות קשה יותר להגיש תביעות ייצוגיות, וכי אין להציב בפני ארגונים רף גבוה מדי בדמות הוכחה שלא ניתן למצוא תובע יחיד.

"קול ברמה" חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את התחנה ייצג עו"ד מוטי ארד, ואת קולך - עוה"ד אסף פינק ואורלי ארז-לחובסקי.