כונס הנכסים הרשמי, פרופ'
דוד האן, צופה מעבר של נקודת הכובד בהליכי חדלות פרעון מחברות אחזקה לחברות תפעוליות. האן צופה זאת לאור חוק הריכוזיות - שצמצם את מספר הקומות בפירמידות של חברות - ואשר לדבריו פגע במידה מסוימת ביכולת גיוס ההון בקומות הגבוהות.
האן דיבר (9.12.15) בשולחן עגול של פירמת ראיית החשבון והייעוץ PwC Israel לבכירים בבנקים, נותני אשראי מחברות הביטוח, בתי ההשקעות ובכירים בעולם המשפט. בהתייחסו לתזכיר הצעת החוק לחדלות פרעון ושיקום כלכלי אמר האן: "האינטרס המשותף של כולם, כפי שהוא בא לידי ביטוי גם בתזכיר החוק, הוא להקדים ככל שניתן את ההכרה בכך שהחברה נמצאת בבעיה. ככל שהחברות, בעידוד הנושים, ישכילו להקדים לבצע את פעולות המנע, כך סיכויי החוב של החזרי הנושים יגדלו".
השופטת בדימוס
ורדה אלשיך, שהייתה המובילה בתחום חדלות הפרעון, תקפה את ההצעה: "מדובר במקרה של 'תפסת מרובה לא תפסת'. התזכיר מטפל בכל הנושאים - פירוק, הבראה ופשיטת רגל - ולכן יש סתירות פנימיות בין סעיפים אחדים בו. לא יכול להיות שבוועדה שתפקידה לנסח את סעיפי החוק, לא יושב לפחות אדם אחד שעסק בפרקטיקה; זה מחויב המציאות. לא ייתכן שלא דיברו עם אף שופט מכהן או שופט בדימוס שהתנסה בטיפול בכל הסוגיות שהתזכיר מנסה לפתור", אמרה ברמז ברור לעצמה. "ניתן לראות כי החוק מצמצם לגמרי את שיקול הדעת השיפוטי, אומרים לשופט לשחק 'ראש קטן'", הוסיפה.
אלשיך המשיכה בביקורתה: "אנחנו עושים חוק במעבדה ומחר יקום עו"ד עם רעיון ופרשנות חדשה ויעלה אותם בבית משפט. חוק עם ריבוי פרשנויות הוא רע ומאריך ומסרבל את ההליך המשפטי". לדבריה, הסעיף בהצעה המאפשר מו"מ סודי לחברות בקשיים מנותק מהמציאות: "בארץ יודעים כל מה שקורה וגם מה שלא קורה. מו"מ סודי לחברה בקשיים, סופו להתפרסם תוך ניפוח המצב הרבה מעבר למצב האמיתי ולגרום נזק ממשי לחברה".
ברמה העקרונית הוסיפה אלשיך: "בעוד שבארה"ב חברות מגיעות להקפאת הליכים לפני שהן קורסות ולא אחרי, בישראל ישנה נטייה להיצמד לתרבות ה'סמוך, יהיה בסד"ר ולהיזכר מאוחר מדי שיש בעיה שצריך לטפל בה. כל הנוגעים בדבר עובדים להצלת החברה, ואם יגיע משקיע והחברה תינצל - מי שייהנה בראש ובראשונה יהיו בעלי העניין, אבל הם מצידם לא מעוניינים להפשיל שרוולים ולהכניס את ידיהם למים העכורים ולהזרים כסף חדש לחברה. מדוע זה צריך להיות כך? אני ציפיתי שתהיה התייחסות לסוגיית תרומת הבעלים בתזכיר החוק". אלשיך למעשה חייבה בזמנו בעלים של חברות בקשיים, ובראשם
לב לבייב באפריקה-ישראל, להזרים להן מאות מיליוני שקלים, ומתחה ביקורת חריפה ביותר על
יצחק תשובה שסירב לעשות זאת בדלק נדל"ן.
אלשיך ציינה לחיוב נקודה אחת בהצעה: "הרצון להגיע להליכים של הבראת חברות ולא לפירוק, כפי שהיא מצטיירת מתזכיר החוק, היא דבר נכון וחיובי. חברה שעוברת הקפאת הליכים יכולה בסופו של דבר להגיע לפירוק, אך לא להפך".
