עו"ד יעל אהרוני ניצלה את תמימותו וחוסר נסיונו של אדם ערירי, כדי לקנות ממנו דירה במחיר מופחת - קובע (9.12.15) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהושע גייפמן.
הדברים נאמרו אגב פסק דין בו נקבע, כי האחים אריאלה שפירא וישראל שפירא רכשו מנתן מוסט דירה בבת ים ב-48% בלבד משווייה, וגם הם עשו זאת תוך ניצול מצבו. אהרוני ייצגה את מוסט, אשר הופנה אליה בידי ידידתה, אריאלה שפירא.
גייפמן אומר כי אהרוני שכנעה את מוסט למכור דירה אחרת לבתה, שגם היא עורכת דין, תמורת 650,000 שקל. "שתי הדירות נמכרו במחירים שלא שיקפו את ערכן האמיתי, וסכום התמורה היה נמוך בהרבה משוויין האמיתי", הוא מדגיש. לדברי גייפמן, הוא אינו יודע מה היה השווי הריאלי של דירה זו, אך אהרוני העידה שלאחר שקיבלה מכתב התראה מעורך דין - שילמה למוסט 200,000 שקל נוספים. "בעסקה האחרונה נוצר מצב של ניגוד אינטרסים, וספק רב אם האינטרסים של התובע בשתי העסקות יוצגו כראוי", אומר גייפמן.
שפירא רכשו ב-2009 את הדירה תמורת 380,000 שקל, בעוד השמאי שמינה בית המשפט העריך את שוויה ב-790,000 שקל. גייפמן קובע: "התובע היה בנחיתות קיצונית עקב כך שחוסר ניסיונו החמור והקיצוני הגיע לדרגה של תכונה הטבועה בו, ונחיתות זו נוצלה ע"י הנתבעים, אשר השיגו תנאים בלתי סבירים לטובתם. אין המדובר במתקשר הנגוע בחוסר ניסיון בתחום ספציפי, אלא בחוסר ניסיון המאפיין את התובע בכל התנהלותו הכלכלית היומיומית, ובמיוחד בחוסר ניסיון בהתקשרות חוזית. המדובר במצב חמור מתמשך של חוסר ניסיון ולא בקושי ארעי חולף, וזאת בהתייחס לניסיון חיים שאדם רגיל בגילו של התובע צובר עם השנים.
"התמורה בחוזה עמדה על סך 48% בלבד מערך הדירה נכון ליום המכירה, ומדובר בסטייה בלתי סבירה לחלוטין מהמקובל. לנתבעים הייתה ידיעה על מצבו של התובע, הצד הנעשק, והם ניצלו זאת כדי להשיג תנאים בלתי סבירים ביחס לסכום התמורה החוזית. מהעסקה גם עולה מידה של אי-מוסריות בהתנהגות הנתבעים הצד העושק והמנצל. עסקה כזו אי-אפשר לעשות אלא עם מוכר שאינו מבין את משמעות הנתונים המוצגים בפניו".
גייפמן חייב את שפירא לשלם למוסט את ההפרש בשווי הדירה בסך 400,000 שקל, פיצוי של 15,000 שקל על עוגמת הנפש והוצאות בסך 30,000 שקל. את מוסט ייצג עו"ד דב אבן-אור, ואת שפירא - עו"ד דוד קירשנבוים.
