הוועד הפנימי של עובדי מנורה-מבטחים איננו ארגון עובדים, ונראה שהוא הוקם כחלק ממאבקה של ההנהלה בהתארגנות העובדים במסגרת ההסתדרות הכללית - קובע (31.1.16) בית הדין הארצי לעבודה.
סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה והשופטת סיגל דוידוב-מוטולה ו
לאה גליקסמן דוחות את מסקנתו של בית הדין האיזורי בתל אביב, לפיהן הנהלת מנורה לא ניסתה לפגוע בהתארגנות העובדים. הן אומרות, שהשופטת עידית איצקוביץ קבעה מסקנות עובדתיות תוך התעלמות משורה של ראיות שהיו בפניה, ומציינות שאינן משנות פוזיטיבית את מסקנותיה רק משום שאין בכך צורך משפטי.
בית הדין הארצי מונה שורה ארוכה של פעולות שביצעה הנהלת מנורה בניסיון לסכל את ההתארגנות, ובהן: פיטוריו של אחד מחברי ועד הפעולה, הקפאת הליך הערכת העובדים לצורך העלאות שכר, החלוקה המפתיעה של בונוס בסמוך לתחילת ההתארגנות, מעורבות של מנהלים בדרג הביניים נגד ההתארגנות והפעלת דף פייסבוק נגד המהלך.
"סימני השאלה לעיל, כמו גם ראיות ועדויות נוספות, לא נדונו בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובית הדין לא קבע לגביהם ממצאים עובדתיים. חסר עובדתי זה מקשה על בית דין זה, כערכאת ערעור, לאשר את קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לפיה לא הייתה התערבות כלשהי של הנהלת החברה בהתארגנות העובדים, לרבות בכל הנוגע להקמת הוועד הפנימי", אומר בית הדין הארצי.
בנוגע לוועד הפנימי אומרות השופטות, כי הוא הוקם בתגובה להתארגנות במסגרת ההסתדרות - דבר שאינו הופך אותו מארגון של עובדים לארגון עובדים. הן מציינות, כי לעובדים המתנגדים להתארגנות יש אינטרס מובהק שיוכרו כארגון עובדים, משום שאז די יהיה בהצטרפות של שליש מעובדי החברה לשורותיו, ולכן יש לבדוק בזהירות כל ועד פנימי שכזה.
השופטות מסבירות: "אם לא כן, אנו עלולים להכיר ב'ארגון עובדים' שיתפרק לאחר זמן קצר (בין במכוון ובין נוכח התמסמסות טבעית של העניין בו) לאחר השגת מטרתו העיקרית (סיכול ההתארגנות באמצעות ארגון העובדים הקיים), בשלב בו כבר לא ניתן יהיה להשיב את ההתארגנות הקודמת, שכן ניסיון החיים מלמד שקשה מאוד להחזיר את הגלגל אחורנית ולהחיות פעילות של התארגנות שנכשלה".
נציגי הציבור מיכה ינון ואיתן כרמון הסכימו עם השופטות. את ההסתדרות ייצגו עוה"ד
ארנה לין, מיכל הראל, רוני שרון, ענת גוטמן ואיריס ורדי; את מנורה ייצגו עוה"ד נחום פינברג, נטלי קמחי ואסף בקר; ואת הוועד הפנימי - עוה"ד אפרת דויטש, שמרית נוי ונחום בן-משה.
