תיקי מס הנוגעים למדיניות מעבר בין הוראות מיסוי, מחייבים את השופט "לבצע מלאכה עדינה, של איזון והכרעה בין האינטרסים המתנגשים". כך אומר (יום א', 13.3.16) שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר. "לעיתים, התוצאה עשויה לעמוד בסתירה לאינטרס האחד, על-מנת להגשים את האינטרס האחר".

שינויים בחקיקת המס יוצרים מתח משפטי, מסביר דנציגר. "מחד-גיסא, שינויים המביאים עימם שיפורים והתאמות לשיטת המס; מאידך-גיסא, שינויים המאתגרים את השיטה ומחייבים אותה ליתן פתרונות ראויים להגנה על זכויות הנישומים שהתגבשו לפניהם".

עוד עומד דנציגר על פרשנות דיני המס המקובלת בשנים האחרונות במערכת המשפטית, ושב ומעגן אותה: "הגישה הנוהגת כיום בשיטת המשפט הישראלית דוגלת בפרשנות מהותית - להבדיל מפרשנות דווקנית - של דיני המס. בכך, דיני המס מפורשים ככל חוק אחר. נקודת המוצא לפרשנות חוק מס
היא הלשון בה החוק נוקט, ואולם אין מדובר בנקודת הסיום, כאשר מבין האפשרויות הלשוניות הקיימות, על הפרשן לבחור בזו המגשימה באופן המיטבי את תכלית החוק.

"תורת הפרשנות המהותית החולשת על דיני המס כוללת גם היבטים נוספים הייחודיים לדינים אלו. אחד מהם הוא כלל המחדל החוקתי, לפיו אם בתום מלאכת הפרשנות המהותית נותרת הוראת המס 'סתומה' ובלתי מובנת, או שנותרות לפני הפרשן מספר חלופות פרשניות שקולות ערך, כי אז יש לבחור בפרשנות הפועלת לטובת הנישום, וזאת בשל הרצון להימנע מפגיעה בזכותו החוקתית לקניין".

דנציגר ממשיך ומתייחס לשאלת התחולה הרטרואקטיבית של דיני המס: "כאשר מדובר בהוראת חיקוק המטילה מס, הרי שחזקה היא כי
תכליתה של אותה הוראה שלא לקבוע תחולה רטרואקטיבית ביחס לאירוע מס אשר אירע טרם כניסתה לתוקף. 'אירוע המס' נחשב על-פי רוב לאירוע בו גובש החיוב במס, דהיינו האירוע שבו הופקה הכנסה. מובן אפוא, כי הוראת חיקוק המשנה את תוצאת המס ביחס לאירוע מס שהתגבש טרם כניסתה לתוקף, פוגעת בזכותו המגובשת
של הנישום לחיובו במס על-פי הדין הישן. על כן פגיעה זו תתאפשר רק במצבים חריגים ומפורשים".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לקבל את ערעורם של בעלי המניות לשעבר בחברת צילומעתיק בנוגע למיסוי הכנסתם ממכירת המניות בשנת 2007 תמורת 10.4 מיליון שקל. בעלי המניות היו אברהם פגי, מאיר ועפרה מור, מיכאל ואראלה רויטר ושמעון פגי. המחלוקת הייתה בנוגע לרווחים הראויים לחלוקה שנותרו בחברה, ושופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון סוקול, קיבל את עמדת פקיד השומה.

דנציגר קבע, כי על פקיד השומה לערוך שומות חדשות, במסגרתן יבדוק האם יש לחשב את הרווחים הראויים לחלוקה בחלופה המיסויית. אם יימצא שהתשובה חיובית, לא ינוכה הפסד שטרם
קוזז מהרווחים הראויים לחלוקה שנצברו עד למועד הקובע. לעומת זאת, פקיד השומה יוכל לנכות מאותם רווחים ראויים לחלוקה דיבידנד שחולק.

המדינה חויבה בהוצאות בסכום גבוה במיוחד של 90,000 שקל. השופטים דפנה ברק-ארז ומני מזוז הסכימו עם דנציגר. את בעלי המניות ייצגו עוה"ד גרא פולגר, ענת טנא והלנה בן-ברוך, ואת המדינה - עו"ד קמיל עטילה.