"כל המלחמות של ישראל ב-43 השנים האחרונות, מאז מלחמת יום הכיפורים, הן מלחמות נגד ארגוני מחבלים, וזה שינוי דרמטי לעומת התקופה הקודמת, שבה נלחמנו נגד צבאות סדירים של מדינה ערבית אחת או קואליציה של כמה מדינות: מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת ששת הימים, ומלחמת יום הכיפורים. בעשרים השנים האחרונות אף מתחילים לזהות מודל חדש – צבא טרוריסטים: החיזבאללה הוא ארגון צבאי לכל דבר, עם חטיבות, עם 8200, עם יחידות מיוחדות ועם אגפים נושאיים. החמאס בנה את עצמו על-פי אותו מודל. אותם דברים אמורים על דאעש, ועל החותים בתימן, ועל עוד הרבה ארגוני טרור בכל רחבי העולם".
דברים אלה השמיע ראש השב"כ לשעבר, חבר הכנסת
אבי דיכטר, במסגרת חלקה הראשון של סדנת אלפרדו בלוד, העוסקת מדי חודש בדגמים שונים של המלחמות הבאות. הפעם עסקה הסדנה בלחימה של צבאות סדירים, מול ארגוני טרור וגרילה לא מדינתיים, כפי שחוותה בלגיה השבוע וטורקיה בשבוע שקדם לו. את הסדנה, אותה הנחה ד"ר
אורי מילשטיין, פתח בדברי ברכה ראש עיריית לוד, עורך הדין
יאיר רביבו, שבעצמו שירת ביחידה 8200.
לפי דיכטר, "אירן היא מעצמת הטרור מספר 1 בעולם. היא פועלת באמצעות ידיים ארוכות: חיזבאללה, חמאס ועוד. היא מאמנת אותם, מספקת להם אמצי לחימה, ומעבירה תמיכה כספית לנפגעים ולמשפחותיהם. רבים מאתנו טועים וממשיכים לחשוב במונחים של 'משחק הוגן' מול ארגוני טרור. צריך להבין שנגד מחבלים אין משחק הוגן, אין לחימה מידתית של רובה מול רובה וטיל מול טיל. בלחימה הזאת יש להחיל את הכלל: 'אלף אימהות של מחבלים תבכנה ואמי לא תבכה!' סיבת הקיום של ארגון טרור הם פיגועים. כשאין פיגועים הארגון לא שווה כלום, הוא נעלם, ודבר אחרון שמבקשים ראשי הארגון הוא להיעלם. רבים סבורים, בטעות, שכשאין פיגועים לא צריך ליזום פעולות נגד הטרוריסטים, הם טועים בגדול. על זרועות הביטחון לאסוף נגד ארגוני הטרור ופעיליו העיקריים מידע מדויק ולפעול נגדם ללא הרף, כי אחרי פיגועים הם יורדים למחתרת, ואז לא מוצאים אותם. התפתחו אצלנו אסכולות שטענו, אחרי פיגועים, שאם העסק נרגע לזמן מה אז לא צריך לפעול, אלא להוריד ווליום ולחכות לפיגוע הבא, מתוך אמונה שהטרור נרגע. אבל הטרור לא יכול להירגע, כמו שמשפחות פשע בעולם הפלילי אינן נרגעות: כשמשפחת פשע אחת נכנסת לכלא – אין וואקום. לזמן קצר יש כאילו שקט, ואז נכנסת משפחה אחרת לפעולה פלילית, כי הפיתוי להשיג כספים בדרך קלה, הוא גדול מדי.
"האינתיפאדה השנייה פרצה בשנת 2000 כשהרשות הפלשתינית הייתה בשיא הפרוספריטי [שגשוג] הכלכלי שלה. רמאללה נקראה 'פריס של המזרח התיכון'. יהודים ישראלים נסעו לבלות שם. לקבל טיפולי שיניים. אלפי עזתים הגיעו לגדה לעבוד שם. בניגוד לכל אלה שמסבירים שכשהמצב הכלכלי גרוע יש תסכול וזה גורר אלימות, פרצה אז, בזמן הפריחה הכלכלית, אינתיפאדה רצחנית. מה שמוכיח שיש עוד כמה סיבות לטרור, והמשימה העיקרית שלנו היא להילחם בו ללא הרף ועד חורמה".
