בקשה לתביעה ייצוגית ב-400 מיליון שקל נגד רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב, לתשלום פיצוי לתושבי שכונת גבעת עמל על בתיהם ועל איכות החיים הירודה בה התגוררו בשכונה מאז 1949.
בבקשה, שהוגשה (17.4.16) לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נטען, כי תושבי גבעת עמל זכאים לפיצויי קניין משום שנמנע מהם במשך שנים ארוכות לממש את ערכן של הדירות אשר מעולם לא נבנו עבורם. מלכה אלפסי ויוסי כהן, המתגוררים בשכונה מאז לידתם, מבקשים לייצג עשרות משפחות אשר לדבריהן התגוררו במקום ללא תשתיות, וכאשר הן נתונות לפגעי טבע ובריאות.
בבקשה נטען, כי רמ"י והעירייה חטאו לתפקידם ולא פעלו כמשרתי האינטרס הציבורי, אלא ניהלו את הקרקע בגבעת עמל כדי להגשים את מטרותיהן הכלכליות, כשהם מחוללים נזקים כבדים לתושבים. המדינה מכרה את קרקעות השכונה בשנת 1961 והבטיחה לדאוג לשכן שם את התושבים, אך במשך עשרות שנים הפרה הבטחה זו - נטען בבקשה.
עיריית תל אביב, נטען עוד, פעלה בנחישות לגרום לכך שלא יוכרו זכויותיהם של התושבים, ואף פעלה בעקביות להפרת ההסכם אשר הבטיח את זכויותיהם באדמות עליהן התיישבו בהוראת ממשלת ישראל. עוד נטען, כי העירייה פעלה להמאיס על התושבים את חייהם במקום באמצעות העדר השקעה בתשתיות בסיסיות, אכיפת משטר מיסוי קפדני, הגשת תביעות משפטיות ופעולה רציפה למניעת רכישת הקרקעות על-ידי התושבים.
במקביל למאמציה להגדיר את תושבי גבעת עמל כפולשים, ולמניעת מימושה של הבטחת המדינה לדיור הולם במקום, פעלה העירייה להעברת קרקעות לידיה שלה, בטענה לפיה הקרקע נדרשת למטרות ציבוריות. כך נטען בשמה בוועדות מקומיות ומחוזיות שהתכנסו בשנות ה-50 וה-60, כל זאת תוך שהיא פועלת להרחיב את התב"ע ואת זכויות הבנייה, נאמר בבקשה. העירייה - הבעלים של 12% מהשטח - התנגדה להעניק בו פתרון דיור לתושבים, נטען עוד. הבקשה הוגשה באמצעות עוה"ד משה קריף וגולן קאשי, וטרם הוגשו כתבי הגנה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
