|
|
לטפל בילדים בקהילה ולא בפנימייה [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
בתחילת חודש מאי 09' פרסם מבקר המדינה דוח על רשות חסות הנוער של משרד הרווחה. הדוח מצביע על ליקויים מהותיים בתחומי פעילות מרכזיים של הרשות, ובהם: מאות בני נוער המתינו חודשים ארוכים להשמה במעונות הרשות, אף שהיה בכך כדי לסכן אותם ואת סביבתם; מחסור קשה במדריכים חינוכיים ובעובדים סוציאליים פגע בטיפול בחוסים ובהשגחה עליהם עד כדי סיכונם; ההכשרה המקצועית שניתנה לחוסים לא היה בה כדי למלא כראוי את צורכיהם; חלו ליקויים במערך הפיקוח המחוזי והארצי על המעונות; לא בוצע מעקב אחר רוב בוגרי המעונות, כנדרש בחוק הנוער; חל משבר עמוק ביחסי העבודה בקרב בכירים ברשות, והוא נמשך שנים ופגע בניהול המעונות ובפיקוח עליהם.
לממצאי המבקר המסקנה העיקרית: הקצאת משאבים נוספים לרשות חסות הנוער, וע"י כך הרחבת ההשמה החוץ ביתית. ואולם העולם המערבי עם הפנים לקהילה. המגמה היא צמצום ההשמה החוץ ביתית ומציאת פתרונות לילדים במצוקה בקהילה. בעוד במדינות העולם המפותחות רוב תקציבי השרות לנוער מיועדים לטיפול בקהילה, בישראל המצב הפוך מעוות ומתמשך; כ-70% מהתקציב מופנה להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה, הרחק מביתם ומשפחתם.
העלות של החזקת הילד מחוץ לביתו ומשפחתו גבוהה פי שלוש עד ארבע מעלות החזקתו בקהילה. הוצאת הילד מביתו ומשפחתו בצו בית משפט כרוכה במשברים ארוכים למשפחה שלעיתים לעולם אינם מסתיימים. השמה חוץ ביתית, גם אם מתרחשת לתקופה של ימים עד שנים או לתמיד, היא דבר קשה הכרוך בענייני נפשות. צעירים העוזבים את מסגרות ההשמה החוץ ביתית מהווים את אחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר בחברה.
השיקול שעומד כביכול מאחרי הוצאת הילד ממשפחתו ומהקהילה הוא "טובת הילד", אך גם בעלי המקצוע המעולים ביותר אינם מסוגלים לנבא אם התוצאה תהיה עתיד טוב יותר לילד. ברם, ברור כי קריעת הילד מביתו ומשפחתו והעברתו ממסגרת אחת לשניה הוא דבר לא טבעי וקשה הגורם סבל רב לילד ולמשפחה.
סיום השהייה בפנימייה או במשפחת האומנה וחזרה לבית ולקהילה בעייתית גם היא, ונדרשת לילד או לבוגר ולמשפחתו תקופת התאקלמות הכרוכה לעיתים במשברים נפשיים קשים.
ביקורת בראייה כוללת, והתבוננות מעמיקה יותר על מערך הרווחה ולקוחותיו, הייתה מניבה מסקנות אפקטיביות מההמלצה השכיחה של תעשיית הרווחה: הקצאת משאבים נוספים. יש לצמצם את פעילות רשות חסות הנוער הקורסת, ושאר המסגרות החוץ ביתיות עד למינימום, ולייעד את רוב תקציב השירות לנוער לטיפול בקהילה כמו במדינות העולם המפותחות. הטיפול בנוער בסיכון צריך להיות בקהילה, שהרי קריעת ילד מביתו ומשפחתו היא דבר כואב למשך שנים רבות ויקר.
