פול צלאן, יהודי שעבר את השואה, אחד מגדולי המשוררים המודרניים בשפה הגרמנית, כתב את הפואמה המצמררת "פוגת המוות", הידועה יותר בשם "חלב שחור". השורות הפותחות את הפואמה, וכל בית שבה, אומרות: "חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותו בערב, אנחנו שותים אותו בצהריים ובוקר, שותים אותו בלילה, אנחנו שותים ושותים" (על-פי תרגום נתן זך). הפואמה מספרת על דמותו של האדם הגרמני המגלם בניגודיו התהומיים את החלב השחור: פסגת האיכות התרבותית, המוזיקה העילאית, מול תעשיית המוות ובור התחתיות של הרשע והרוע של מעשיו. החיבור האולטימטיבי של הניגודים. ראיתי לפני את מילות הפתיחה המקפיאות שעה שקראתי דוח מחקר גרמני על החינוך בבתי הספר של הרשות הפלשתינית.