שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, יהורם שקד, דחה (13.4.16) את תביעת מי שהייתה במשך 18 שנים הידועה בציבור של מיליארדר ישראלי לבטל את הסכם הממון ביניהם. שקד מתאר מערכת יחסים אותה הוא מכנה "פתולוגית", בה אותו מיליארדר נוהג בקמצנות רבה ומפקח על כל שקל שמוציאה מי שילדה לו שלושה ילדים.

מאחר שמדובר בהליך שהתנהל בבית המשפט למשפחה, חל איסור על פרסום שמותיהם של הצדדים. המיליארדר מתואר בפסק הדין כאחד מעשירי ישראל, מי שבבעלותו חברות אנרגיה וכן עסקי נדל"ן ומלונאות בישראל ובחו"ל. שקד מציין, כי הצדדים עסקו בין היתר בקשריו של המיליארדר עם אישים פוליטיים, אך לא היה בכך צורך להכרעה בתיק.

בני הזוג היו ידועים בציבור בשנים 2010-1992 וכאמור נולדו להם שלושה ילדים, כאשר לכל אחד מהם יש ילדים ממערכות יחסים קודמות. במרכז הדיון עמד הסכם עליו חתמו השניים באוגוסט 2010, בעת ששהו בחופשה בטוסקנה, ולפיו הגבר ישלם לאישה מזונות של 30,000 שקל בחודש עד שבתם (ילידת 1998) תגיע לגיל 21. האישה קיבלה גם זכות מגורים בבית הזוג בכפר שמריהו (שנרשם על שם ילדיהם), את תכולת הבית ומכונית האמר - ותו לא. כעבור חודשיים נקבע, כי המזונות יעמדו על 33,000 בחודש, ולאחר מכן על 10,000 שקל בחודש עד דצמבר 2029.


סימנים להפרדה רכושית


האישה ביקשה מבית המשפט לבטל את ההסכם, בטענה שהוא היה למראית עין בלבד, כדי לאפשר לגבר - שנרדף לדבריו בידי רשויות המס - ליצור מצג כאילו מרכז חייו איננו בישראל. לחלופין, טענה האישה, כי ההסכם נכפה עליה והוא מהווה עושק. המיליארדר טען, כי היה זה הסכם לכל דבר, ששיקף את הסכמותיהם של השניים עם סיום מערכת היחסים ביניהם.

שקד אומר כי יש לבחון את מערכת היחסים הרכושית בין בני הזוג כדי להסיק ממנה על כוונתם בחתימת ההסכם. הוא מראה, כי בין השניים הייתה הפרדה רכושית מוחלטת, שבאה לידי ביטוי בכך שהאישה הייתה מגישה לגבר חשבונות של הוצאותיה והוא היה מחליט אלו סכומים להחזיר לה.

"התמונה אשר הצטיירה בפני במהלך שמיעת התובענה לימדה אותי, כי קיימות מערכות יחסים, יש שיאמרו נדירות ובלתי מייצגות, שקשה לאדם מן היישוב להאמין כי כך ובאופן זה חיה לה משפחה משך כמעט שני עשורים", מציין שקד. במשך כל אותן שנים ניהלו בני הזוג "רשימות מכולת" (כלשונו), בהן הייתה האישה מציינת כל הוצאה ומקבל החזר, ברזולוציות של שקלים בודדים. שקד מעיר, שאין זה מתפקידו לתת ציונים למערכות יחסים, אלא לבחון את אופיים הנכון והאמיתי - ובמקרה זה מדובר ב"מערכת יחסים עם סממנים פתולוגיים של ממש".

שקד מצביע על שורה של סימנים נוספים להפרדה הרכושית בין השניים: חשבונות בנק נפרדים, דוחות מס נפרדים, העדר נכס משותף כלשהו, רישום נפרד של דירותיהם הקודמות והעדר כרטיסי אשראי משותפים. הוא מראה כיצד עבר המיליארדר על מאות רשימות ההוצאות שהגישה בת-זוגו, תוך שהוא מסמן בכתב את אלו שאינו מסכים לאשר, למשל: 700 שקל לוועד הבית בדירתה ו-1,858 שקל לכרטיס טיסה לבתה.


ראיות למו"מ של ממש


עוד אומר שקד, כי האישה לא הצליחה להוכיח שהמיליארדר הבטיח לה אי-פעם חלק כלשהו ברכושו. להפך: האישה טענה שקמצנות היא תכונת אופי בולטת של האיש, ולא הסבירה כיצד תכונה זו מתיישבת עם טענתה לפיה הבטיח לה רכוש במאות מיליוני שקלים. שקד גם מציין, "לא בשמחה יתרה" כלשונו, כי קרוב לוודאי שהמיליארדר סירב להתחתן עם בת זוגו כדי שלא ייאלץ לחלוק עימה את רכושו. האישה טענה שמדובר ברכוש שהמיליארדר רשם של שמותיהם של אחרים, וכי ההסכם בטוסקנה היה חלק מאותה מראית עין - אך לא הביאה ראיות לכך.

לסיכום פרק זה אומר שקד: "ייתכן כי גבות תורמנה ואף תיתכן הבעת פנים כזו או אחרת למשמע דרך הילוכם של הצדדים שבפני משך כמעט שני עשורים, אולם לא זה העיקר. תהא תחושתי אשר תהא מהתנהלותם של הצדדים, מ'מצעד הרשימות' ומההתחשבנויות שבין הצדדים, עדיין יש לזכור ולהזכיר על מה ולמה ניתן פסק דין זה". מאחר שדרך חייהם של השניים הוכיחה שלא היו שותפים ברכושם, ממילא אין יסוד לתביעה, הוא קובע.

למעלה מן הצורך, ממשיך שקד ובודק את טענותיה של האישה לגבי מהותו של ההסכם ומגיע למסקנה, כי לא הצליחה להוכיח שהוא היה למראית עין. האישה אספה ראיות רבות לפני החתימה על ההסכם, כולל הקלטות של שיחות, אך אף אחת מהן לא ביססה את טענתה - הוא מוסיף. להפך: הללו מלמדות שהתנהל מו"מ של ממש בין הצדדים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הסכם פיקטיבי.

לגבי הטענה לפיה ההסכם היה תולדה של עושק, הטעיה או כפייה אומר שקד, כי טענה זו סותרת את הטענה בדבר הסכם שנחתם מתוך רצון חופשי אך היה למראית עין. מכל מקום, האישה לא הוכיחה גם גירסה זו שלה, ושוב - הראיות מלמדות שהיא חתמה מרצונה על ההסכם. לבסוף מעיר שקד, כי בעוד שהאישה ניסתה להציג את עצמה כ"אישה קטנה" שנפלה קורבן להולכת שולל, הרי שתביעתה ועדותה מלמדות על ידיעה משמעותית בנוגע לעסקיו של האיש.

מבין שלל העדים בתיק - שחלקם היו לא רלוונטיים, מעיר שקד - מתייחס פסק הדין לשלושה: עוה"ד צבי בר-נתן, יוסי מנדלסון ואבנר ימיני. משלוש עדויות אלו מסיק שקד, כי האישה ידעה היטב על מה היא חותמת ועל כך שיהיה זה למעשה בלתי אפשרי להתנער מן ההסכם.

שקד חייב את האישה בתשלום הוצאות של 120,000 שקל - סכום נמוך בהרבה מההוצאות הריאליות שהיו למיליארדר, הוא אומר, וזאת לנוכח התנהגותו הבלתי-הולמת וריבוי התפרצויותיו בדיונים. את האישה ייצגו עוה"ד בועז בן-צור, תומר שקרצי וישראל וולנרמן, ואת המיליארדר - עוה"ד שמואל מורן, ירון אלכאוי ושחר ליפשיץ.