מפרקי קבוצת קווי אשראי, רו"ח חיים רבינוביץ ועו"ד
יצחק מירון, תובעים (3.5.16) מיורשיו של רוברט ארקנס 9.4 מיליון שקל, בטענה שהיה מעורב במעשי המרמה של קווי אשראי.
בתביעה נאמר, כי לקבוצת קווי אשראי היה נכס חשוב בדמות מניות בתאגידי נפט שרכשה בשנת 1995. זמן קצר לאחר הרכישה הועברו מרבית המניות חברת יונייטד קינגסווי וקבוצת כרמן שבשליטת משפחת לבנת. עיקר המניות הגיעו לחברת יונייטד קינגסווי, והתביעה הנוכחית מתמקדת בעיקר בגורלן של מניות אלה.
לטענת מפרקי קווי אשראי, לולא העסקות הפסולות שנעשו במניות תאגידי הנפט, סביר להניח, כי קווי אשראי לא הייתה מגיעה לפירוק, והיום היו בידיה נכסים שיכלו לכסות את מלוא החובות לנושים או לפחות את רובם. בשנים 1997-1995 היה ארקנס, אזרח בלגי, בעל השליטה הרשום ביונייטד קינגסווי, אך המפרקים סבורים שהוא היה איש קש של בעלי השליטה האמיתיים -
קובי מימון ו
חיים צוף.
המפרקים תבעו את מימון וצוף, כבר ב-2004, אך לא היה בידיהם די מידע להוכיח את חלקו של ארקנס ולכן לא תבעו אותו. התביעה הנוכחית מתבססת על המידע שמסר בעל השליטה לשעבר,
יובל רן, החל משנת 2010, ולפיו הוא וחבריו קיבלו שוחד של מיליוני שקלים כדי למכור את המניות במחיר מופחת לשתי החברות. לדברי המפרקים, מספר ימים לאחר פטירתו של ארקנס ביולי 1997 הועברו מניותיו מיונייטד קינגסווי לצוף. הדבר עורר חשד שמדובר בעסקה לא אמתית, ומידע שמסר רן חיזק חשד זה.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד איתמר מירון ואלעד אלעזר, נאמר, כי מפרקי קווי אשראי הסכימו שלא להגיש תביעה נגד יורשיו של ארקנס. זאת, בעקבות הסכם שאושר בידי בית המשפט, ולפיו שלושת ילדיו יגישו תביעה נגד מימון וצוף לקבלת השליטה בתאגידי הנפט, וכי היורשים וקופת הפירוק יתחלקו בפירות התביעה.
בשלב מסוים הצליחו המפרקים לשכנע את צוף ומימון להסכים לשלם ליורשים 2 מיליון אירו לסילוק התביעות נגדם, אולם היורשים הודיעו במפתיע על ביטול ההסכם עם המפרקים. המפרקים חושדים, כי רן הוא ששכנע את היורשים לעשות זאת, אך הנושא עדיין בבירור. המפרקים תובעים מיורשיו של ארקנס את הסכום שהיו יכולים לקבל אלמלא הפרת ההסכם על ידם, וטרם הוגש כתב הגנה.