עבור ישראל, השאלה, היא לא רק כיצד לפעול מול המנהרות שחופר חמאס, אלא כיצד ייראה העימות שיפרוץ לאחר הפעולה. סבבי הלחימה החוזרים נגד חמאס ברצועת עזה מאז 2009 לא השיגו את היעדים האסטרטגיים הנחוצים: השגת הרתעה ארוכת טווח, פגיעה קשה בחמאס והחלשתו והטלת מגבלות חמורות על התעצמותו הצבאית. אין זו הפתעה שחמאס, המכין את עצמו בימים אלו לעימות הבא עם ישראל, משקיע מאמץ מרוכז בחפירת מנהרות. מערכת "צוק איתן" הוכיחה לו שהמנהרות ההתקפיות, שנחפרו מתחת לגבול הרצועה, היו כמעט הכלי האסטרטגי היחיד, שבאמצעותו זכה בהישג משמעותי. מרבית ה"הפתעות" והמאמצים הצבאיים האחרים של חמאס - רקטות ארוכות טווח, כטב"מים וקומנדו ימי - נחלו כישלון חרוץ. המנהרות הוכחו ככלי צבאי בעל יכולת פגיעה קשה בישראל - נוסף להרג חיילים על-ידי אנשי חמאס שיצאו מהמנהרות, דבר קיומן יצר תבהלה בחבל ארץ נרחב. על-רקע זה נגררה ישראל למהלך קרקעי מוגבל, ולעימות בן 50 יום שהסתיים ללא הסדרה, הכוללת את פירוז הרצועה.