עורך דין אינו נהנה מחיסיון על שמות לקוחותיו, עבורם הקים חברות בחו"ל - קובע (29.5.16) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ישעיהו שנלר, בהחלטה בעלת חשיבות רוחב ניכרת לצורך המאבק בשימוש במקלטי מס.

עורך דין, ששמו לא פורסם, פנה לבית המשפט נגד תפיסת מסמכים במשרדו בידי פקיד שומה חולון. מדובר - כלשון ההחלטה - ב"תעודות התאגדות, תקנונים, פרוטוקול מינוי דירקטורים, תעודות מניה, מסמכים לפתיחת חשבון בנק וחשבונות סליקה של כרטיסי אשראי וכיוצא באלה מסמכים של אותן חברות ומסמכים אישיים של אנשים פרטיים הקשורים בהן". רשות המיסים מבקשת לגלות מי עומד מאחורי אותן חברות, כדי לגבות מהם מס.

עורך הדין טען לחיסיון עו"ד-לקוח, בעוד רשות המיסים טענה שהחיסיון אינו חל על מסמכים אלו. לאחר סקירה ממצה של הפסיקה בנושא - עליה נמתחה ביקורת בספרות המשפטית, שלא התקבלה על דעת בתי המשפט - מגיע שנלר למסקנה: "בנסיבות המקרה דנן, בהן מוסכם על הצדדים כי זהות הלקוחות של עורך הדין היא עיקר המידע המבוקש, אין כדי להקים חיסיון עו"ד-לקוח ביחס לפרטים הנוגעים לעובדת מתן השירות המשפטי, ובכלל זה זהות הלקוח".

שנלר מדגיש: "לא התעלמתי מהטענה כי במקרה דנן גילוי שם הלקוח וזיקתו לחברה זאת או אחרת, יכול ויפגע בלקוח אשר יכול וסבר כי אם יקים את החברה באמצעות עורך דין זהותו וזיקתו לא תגולה מטעמי חיסיון. אולם, דומה כי דווקא טיעון זה מחייב את דחיית הבקשה ובאופן שפניה לעורך דין לא תהווה בגדר 'מקלט' מגילוי מול עריכת אותן פעולות אצל גורמים אחרים". עוד קבע שנלר, כי אין חיסיון על המסמכים (כגון הסכמים) שערך עורך הדין עבור אותם לקוחות. את המדינה ייצגה עו"ד נגה בליקשטיין-שחורי.