שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, דחה (יום א', 26.6.16) בקשה לתביעה נגזרת בעקבות הסדר החוב של צים, תוך שהוא מותח ביקורת קשה על התנהלותה של הוועדה המיוחדת שהקים דירקטוריון החברה לישראל לצורך גיבוש ההסדר.

דב קראוסקופף, בעל מניות מן הציבור בחברה לישראל, ביקש לאשר תביעה נגזרת בעקבות ההסדר משנת 2014 שמנע את קריסת צים. חברת הספנות הייתה אז בבעלות החברה לישראל, הממשיכה להחזיק ב-32% ממניותיה; היתרה הועברה לנושיה של צים במסגרת ההסדר. במרכז הבקשה עמדת מניית הזהב של המדינה, המקנה לה זכות וטו על מכירת חלק ממניות צים.

ערב ההסדר קבעה מניית הזהב, כי יש צורך באישור של המדינה להעברת 25% ומעלה ממניות צים. במסגרת ההסדר נקבע, בהסכם פשרה שאושר בידי בית המשפט העליון, כי זכות הווטו תחול על העברת 35% ומעלה, ואילו בהעברת 24%-35% תוכל המדינה להודיע על התנגדותה ובמקרה הצורך יכריע בכך בית המשפט.

ההוראה הייתה ברורה

קראוסקופף טען, כי הוועדה המיוחדת קיבלה מדירקטוריון החברה לישראל הוראה ברורה להביא לכך שזכות הווטו של המדינה תבוטל לחלוטין, ולא עמדה בכך. הוא ביקש לבטל את ההסדר, או לחלופין לחייב את החברה לישראל וחברי הוועדה - פרופ' גדעון לנגהולץ (שעמד בראשה), זהבית כהן, עודד דגני ומיכאל בריקר - לפצות את צים על הנזק שנגרם לה, ואשר אותו העריך ב-27 מיליון דולר.

כבוב קובע, כי אכן נפלו פגמים קשים בעבודתה של הוועדה, אשר לא מילאה את ההוראה שקיבלה בנוגע לזכות הווטו של המדינה. הוא אומר, כי הנחיית הדירקטוריון הייתה ברורה, ואין מקום לפרשנותם של החברה לישראל ושל חברי הוועדה, כאילו ניתן היה להסתפק ב"עידכון" של זכות הווטו. אם הייתה כוונה להעניק לוועדה גמישות בנושא זה, הדברים היו נאמרים במפורש. כבוב מוסיף:

"המשקיע הסביר או בעל המניות הסביר אשר קרא את דוח העסקה, בלא ספק קיבל את הרושם כי פירושו של התנאי המתלה הוא כי ללא הסרת כל מגבלות העבירוּת מכוח מניית המדינה המיוחדת, לא ייצא ההסדר לפועל. מודעותו להמשך קיומו של מו"מ עם המדינה, לא ריככה עבורו את תנאיו של התנאי המתלה, אלא, למצער, גרמה לו להבין כי עיתכן שיידרש אישור נוסף של האסיפה הכללית להסדר, במידה ומגבלת העבירות תוסר רק באופן חלקי. לאור האמור, לא נראה שניתן ליישב בין טענות המשיבים לבין לשונו של דוח העסקה אשר אושר באסיפה הכללית ואשר קבע את הסרת כלל מגבלות העבירות על מניות צים שיהיו בידי החברה לישראל".

התעלמו מניגודי העניינים

לדעת כבוב, "השינויים שנעשו במניית הזהב בין נוסחה טרם הסדר החוב ובין נוסחה בהסכם הפשרה, הינם מינוריים ובטלים, ובוודאי שאין בשינויים אלו כדי לקבוע כי החברה לישראל השיגה תמורה מהותית או משמעותית בתנאי מניית הזהב".

כבוב ממשיך ומפרט את הפגמים שנפלו בעבודתה של הוועדה המיוחדת. הוועדה קיבלה חוות דעת כלכלית שהכין שלי תשובה מחברת טריגר פורסייט השייכת למשרד רואי החשבון דלויט - שהוא רואה החשבון של טאואר סמיקונדקטור השייכת לחברה לישראל ומעניק שירותי ייעוץ לחברה עצמה ולקבוצת עופר השולטת בה. הוועדה כלל לא בדקה האם במצב זה, תשובה יכול להיחשב למומחה אוביקטיבי.

בעייתיות דומה נמצאה בכך שהוועדה קיבלה ייעוץ משפטי ממשרד גורניצקי, שהוא עורך הדין של החברה לישראל ומשפחת עופר. "הוועדה קיבלה יעוץ משפטי שהינו במובהק תלוי בבעל השליטה, תוך שבכך נפגעת עצמאותה ויכולתה לייצג את טובת החברה באופן בלתי תלוי", קובע כבוב. בנוסף לכך, הוועדה לא קיבלה חוות דעת כלכלית בשאלה האם השינוי בזכות הווטו, כפי שהוצע במקור בידי בית המשפט המחוזי בחיפה, מקיים את התנאי שהוצב לה ומהן השלכותיו הכלכליות. "מדובר לכל הפחות בהתנהלות לא רצינית ולא מקצועית של הוועדה", הוא אומר על כך.

250,000 שקל הוצאות

למרות כל אלו, דחה כבוב את הבקשה לתביעה נגזרת, באומרו שהיא אינה לטובת החברה. הסדר החוב של צים כבר גמור, הוא מורכב ביותר ולא ניתן לפתוח אותו מחדש. בסופו של יום, הסדר החוב היה החלופה הטובה ביותר לצים, וגם קראוסקופף הסכים לכך. ואילו לגבי הסעד הכספי שביקש קראוסקופף אומר כבוב, כי הוא לא הוכיח שלצים נגרם נזק בשל השינוי בתנאי מניית הזהב ומהו היקפו.

בשל הפגמים שהציפה בקשתו של קראוסקופף, חייב כבוב את החברה לישראל לשלם לו הוצאות בסך 250,000 שקל. הוא אומר: "בית משפט זה רואה בהגשת בקשות אישור ראויות לתובענות ייצוגיות או נגזרות התורמות ליצירה ושיפור בהתנהלותן של חברות ציבוריות בהן מושקע הציבור בישראל, דבר חיובי, ומבקש לעודד את הגשתן, ובפרט באמצעות פסיקת הוצאות לטובת המבקש אשר בלעדיו אותה התנהלות בעייתית הייתה נותרת מוסתרת מהציבור".

את קראוסקופף ייצג עו"ד איתן חיימוביץ, את החברה לישראל ייצג עו"ד ליאור פורת, את הדירקטורים ייצגו עוה"ד צבי אגמון וגיא פורר, את צים ייצג עו"ד שגיא רבינוביץ, את קבוצת עופר - עוה"ד זאב שרף, אסף נוימן ושרון הל-גילעד.