המשטרה ניפחה בצורה חסרת כל פרופורציה תקרית שולית עם אזרח, שהחלה בשל התנהגות פסולה של שוטרים, נמשכה במעצר בלתי חוקי והסתיימה בכתב אישום שכלל לא פחות משישה אישומים. הסיפור הסתיים בקול ענות חלושה, כאשר שופטת בית משפט השלום ברמלה, רבקה גלט, קבעה שרוב ה"עבירות" כלל לא בוצעו.

אשרף אהווידי, סטודנט בן 25 העובד כמאבטח ברכבת ישראל, שב לביתו שבפרדס שניר בלוד בשעת ערב בספטמבר 2014. רכב סוואנה גדול של המשטרה חסם את הדרך, ומכאן נחלקו הגרסאות. השוטרים טענו שהוא צפר להם ממושכות וקילל אותם, בעוד אהווידי טען שרק ביקש שיפנו את הדרך. אחד השוטרים דרש מאהווידי תעודת זהות, ולאחר עוד חילופי דברים הלה נענה.

"לכאורה, צריך היה לבוא בנקודה זו סוף לסיפור, שהרי הנאשם מילא אחר ההוראה, ועילה נוספת לעכבו לא נראתה לעין, אלא שהעלילה עוד מתפתחת", אומרת גלט. אהווידי הותיר את התעודה בידי השוטר ונסע לעבר ביתו, מרחק של כמה עשרות מטרים בלבד. השוטרים טענו שבכך הוא ניסה לברוח ודלקו אחריו, בעוד לדברי אהווידי הוא סבר שהורשה להחנות את רכבו ליד ביתו. השוטרים הגיעו למקום והודיעו לאהווידי שהוא מעוכב, מה שגרם למהומה בה נטלו חלק גם בני משפחתו. לטענתם, אהווידי גם איים עליהם; הוא טען, שאמר לשוטר שהוא מכבד אותו רק משום שהוא לובש מדים. בסופו של דבר, אהווידי נעצר תוך שימוש בכוח ונרשם לו גם דוח על נהיגה בפזיזות.

אירוע זה הוליד לא פחות משישה אישומים, ובפיה של גלט ביקורת נוקבת על התביעה המשטרתית: "הניסיון להאשים את הנאשם בקשר למעשהו האחד המתואר בשש העבירות המנויות לעיל נראה על פני הדברים מיותר וצורם". חלק מהאישומים כפולים שלא לצורך, כאשר אין דרך להבחין מהו היסוד העובדתי המקים כל אחד מהם.

מכאן עוברת גלט לנתח את האישומים בזה אחר זה. היא קובעת, שאהווידי לא עבר עבירה של העלבת עובד ציבור, שכן אפילו אם אמר לשוטר את מה שהלה טען - אין בכך כדי לגבש את יסודות העבירה על-פי הפסיקה. אם השוטרים היו נמנעים מלהחנות את הרכב על הדרך, או מזיזים אותו כאשר הגיע אהווידי, כל האירוע לא היה מתרחש - היא ממשיכה. אלא שגישתו של השוטר הייתה אדנותית ונוקשה, ולא ניתן לבוא בטענות לאהווידי על כך שצפר לו.

עוד אומרת גלט: "אין להתעלם מכך שלמרות כעסו של הנאשם, שהייתה לו עילה מוצדקת, הוא התרצה והציג את תעודת הזהות בפני [השוטר] ספז, בתוך רגעים אחדים. לנוכח השתלשלות העניינים כפי שפורטה, אני סבורה כי הסירוב הרגעי להציג תעודת זהות, לא היה בו כדי לגבש עבירה פלילית". אהווידי לא היה צריך לנסוע לביתו, סבורה גלט. לעומת זאת, מעצרו בחצר הבית לא היה מוצדק, ובוודאי שלא היה מקום להשתמש בכוח נגדו.

"בשלב ההגעה למתחם המשפחה, כבר הושלמה בדיקת המסוף שנערכה, וממנה עלה כי הנאשם חסר כל עבר פלילי. בנסיבות אלה, ומאחר שכזכור, העילה הראשונית לבדיקה הייתה נעוצה רק בכך שצפר לרכב המשטרה, ניתן היה להשיב לידיו את התעודה, ולסיים בכך את האירוע.

"אך למרבה הצער, בחרו השוטרים, שוב, להסלים את האירוע ולדרוש עיכובו של הנאשם, באופן שאינו מידתי, ואינו נדרש, בייחוד בשים לב למינוריות מעשיו, ולפגם בהתנהלותם שלהם עם הרכב המשטרתי קודם לכן", קובעת גלט. "לא היה צורך של ממש בעיכובו של הנאשם, וודאי שלא הייתה הצדקה למעצרו, וזה גם זה נועדו אך ורק על-מנת להעמיד את הנאשם במקומו, לאחר שהעז 'לברוח'".

בסופו של דבר קבעה גלט, כי אהווידי ביצע רק עבירה של הפרעה לשוטר, בכך שנסע מן המקום, אך החליטה בו במקום גם להימנע מהרשעתו, כך שהוא ירצה עונש קל ללא כתם של עבר פלילי. את המשטרה ייצגה עו"ד מעין דואק, ואת אהווידי - עו"ד קטי צווטקוב.