מבקר המדינה, יוסף שפירא, מצביע (יום ב', 18.7.16) על תנאים קשים השוררים בבית המעצר אבו כביר. הדברים מופיעים בדוח השנתי של נציבות תלונות הציבור לשנת 2015.

בין הממצאים: משטחי העץ בבית המעצר היו מצע פורה לחרקים, והם הוחלפו במשטחי פח בעקבות הביקורת; על השב"ס להקפיד על נקיון יום-יומי של התאים; אין הקפדה על כך שכל אסיר יקבל מזרון ושמיכה שלמים ונקיים; בתאים אין שולחנות והעצורים אוכלים בישיבה על המיטה; מסיבות בטיחותיות אין בתאים זגוגיות אלא יריעות פלסטיק, אך חלקן קרועות.

פרק נוסף עוסק בתלונות הרבות על שיהוי בלתי סביר בחקירות שמנהלת המשטרה. שפירא מתאר מקרה בו מלגזה שגרמה למותו של אדם, נותרה בשטח ללא השגחה ולאחר זמן קצר היא נעלמה והמשטרה לא הצליחה לאתר אותה. התאונה לא נחקרה כלל במשך חצי שנה, ותיק החקירה נמסר לפרקליטות שנתיים אחריה.

במקרה אחר, סגרה המשטרה אחרי יום תלונה על גניבת פלאפון, עררים של המתלונן לא הספיקו כדי שהמשטרה תבצע חקירה של ממש, ורק בעקבות פניית הנציבות - ובסיבוב הרביעי של החקירה - אותר החשוד בגניבה. זאת, למרות שהמתלונן ציין מיד בתחילת הדרך, כי הגנב החליף את כרטיס הסים וכי חברת התקשורת מוכנה למסור למשטרה את זהותו.

מועצת זכרון הפרה את החוק

פרק מרכזי נוסף בדוח עוסק בדואר ישראל, לנוכח העובדה שמספר התלונות נגדו זינק אשתקד ב-110% והגיע ל-707; מתוכן 69% היו מוצדקות, לעומת ממוצע של 50% בשלוש השנים הקודמות. חלק מהתלונות היו על זמני המתנה ממושכים ביותר בסניפים, עד כדי שעה וחצי; שפירא אומר, כי מספר התלונות בנושא זה ירד בצורה משמעותית בעקבות צעדים שנקט הדואר.

תלונות רבות היו על חלוקת דברי דואר באיחור, כולל הזמנות שהגיעו לאחר האירועים, זימונים לבדיקות שהגיעו לאחר המועד וחשבונות שהגיעו לאחר זמן התשלום. עוד הוגשו תלונות רבות על כך שחבילות הגיעו רק לאחר שהנמענים ביצעו מעקב יזום אחריהן, ובמקרים אחרים הן אבדו. מתגובת הדואר עולה, כי אין לו פתרון יסודי של ממש לבעיה זו.

שפירא גם מדווח על הרחבת ההגנה שהוא מעניק לחושפי שחיתות, כאשר במסגרת תקופת ניסיון מיושם מודל הוליסטי הכולל, בין היתר, ייעוץ פסיכולוגי, טיפול סוציאלי וליווי להם ולבני משפחותיהם. הרשות להגנת עדים הסכימה לבחון במקרה הצורך את האפשרות להעניק סיוע לחושפי שחיתות.

באותו פרק מתאר שפירא בהרחבה את הגנתו על שלושה עובדים במועצה המקומית זכרון יעקב, אשר חשפו חשדות לשחיתות בהתקשרות עם ספקים. הוא קובע, כי המועצה התנכלה לעובדים, ואף הפרה את צווי ההגנה הזמניים שהוציא להם - דבר המעורר חשד לעבירה פלילית, ולכן הועבר הנושא לטיפול היועץ המשפטי לממשלה.

מס רכישה אחרי 40 שנה

תלונות נוספות שנמצאו מוצדקות:

• כונס הנכסים הרשמי פגע בזכות לפרטיות כאשר ביקש וקיבל מרשות האוכלוסין וההגירה מידע על אדם, שחרג מזה שהיה נחוץ לו לצורך החקירה שניהל.

• שירותי בריאות כללית אפשרה לבצע פעולות באתר שלה בלא צורך בסיסמה אישית, וכך כל מי שבידיו מספר הזהות ושנת הלידה של המבוטח - יכול היה לצפות בתורים שהזמין.

• משרד הבינוי התמהמה בטיפול בבקשתה של אם גרושה לקבלת סיוע מוגדל בשכר דירה, ורק בעקבות התערבות הנציבות - הושלם ההפרש רטרואקטיבית למשך עשרת החודשים בהם התעכב הטיפול בעניינה.

• שופטים בדימוס המשמשים כיושבי ראש של טריבונלים מינהליים (כגון ועדות ערר או ועדות ערעור), משתכרים פחות מן המגיע להם בהתאם להיקף עבודתם. חמש שנים של טיפול בנושא לא הביאו לתוצאה המבוקשת, בעוד שכרם של שופטים עמיתים באותם תפקידים עלה בצורה ניכרת.

• רשות המיסים הוציאה דרישה לתשלום מס רכישה 40 שנה אחרי שהדירה נקנתה ו-20 שנה לאחר שנמכרה. הנציבות העירה שמדובר בדרישה בלתי סבירה, והיא אכן בוטלה.