מעמד של חלל להרוג בתאונה בתאילנד

אמו של איש שב"כ שנהרג בתאונת דרכים בעת חופשה בתאילנד תוכר כאם שכולה ותקבל את כל הזכויות הכספיות הנובעות מכך. בית המשפט העליון קיבל (יום ה', 21.7.16) את ערעורה של האם, מאחר שבעת שבנה נהרג - היה מקובל להעניק זכויות כאלו, והדבר בוטל רק לאחר מכן.

מדובר בערעורה של סיגל ארז, אמו של תמיר ארז שנהרג בספטמבר 2003. הנוהג באותה עת היה, כי משפחותיהם של אנשי כוחות הביטחון ששירתו עשר שנים ומעלה, קיבלו לפנים משורת הדין הכרה כמשפחות שכולות גם אם הבן נהרג שלא במסגרת שירותו. רק בשנת 2004 החליטה הממשלה לבטל נוהג זה, והנוהל המעודכן פורסם בשנת 2005.

השופט חנן מלצר קיבל את עמדתה של ארז, לפיה יש להחיל על עניינה את הנוהג שהיה מקובל בזמן בו בנה נהרג, ולא את זה שנהג כאשר התקבלה ההחלטה לדחות את בקשתה. לדבריו, ככלל אין המשפט הישראלי רואה בעין יפה החלה למפרע של שינוי מדיניות, אלא השינוי חל קדימה. "החלת הוראה חדשה על התנהגות
שהסתיימה טרם שנכנסה ההוראה החדשה לתוקף, או שינוי של תוצאה משפטית המתייחסת לפעולה שנעשתה בעבר - לא רק שהיא פוגעת בתחושות של צדק והגינות, אלא שהיא פוגמת בוודאות, בביטחון וביציבות המשפט", אומר מלצר.

עוד קבע מלצר, בניגוד לעמדת משרד הביטחון, כי עשר השנים שנדרשו בזמנו לצורך מתן ההכרה, כוללות לא רק שירות קבע, אלא גם שירות חובה. הדבר עולה, הוא אומר, מלשונן של התקנות, המדברות על מותו של איש קבע ש"וותק שירותו" עולה על עשר שנים - ולא רק שירותו בקבע. ארז שירת 11 שנים בצה"ל ובשב"כ, ולכן הוא נכנס למסגרת זמן זו.

לבסוף נדרש מלצר לשאלה, האם יש מקום להתערבות חריגה בפעילות שלטונית שמעיקרה היא לפנים משורת הדין. תשובתו חיובית, בנימוק שהמדינה הפלתה לרעה את ארז לעומת הורים שכולים אחרים. המדינה חויבה בהוצאות בסך 40,000 שקל.

השופטים צבי זילברטל וענת ברון הסכימו עם מלצר. את סגל ייצגו עוה"ד אליעד שרגא, עדי גולן ויונתן ליבצ'יק, ואת המדינה - עוה"ד לירון הופפלד, אודי איתן ואבישי קראוס.