דוח חמור שמפרסם מרכז ליב"ה, לליבה יהודית בציבוריות הישראלית, חושף (יום א', 24.7.16) כי בצה"ל מתחוללת מהפכה תפישתית העלולה להוביל לפגיעה ברוח הלחימה.

הדוח, שכותרתו "פלורליזם כפוי - פעילות ארגוני חוץ לשינוי השיח הערכי בצה"ל ולפגיעה ברבנות הצבאית", מצביע על תהליכי עומק, הנוגע לכלל שדרת הפיקוד בצה"ל, ונמשך כבר למעלה מעשור לשינוי הצבא. על-פי הנכתב, שיח פוסט-מודרניסטי ופלורליסטי השתלט על המרחב הערכי בצה"ל, ונכפה על כלל שדרת הפיקוד. תהליכים אלו קורים בהובלה של מכוני חוץ הפועלים לשינוי השיח הפנים-צה"לי במגוון סוגיות חברתיות-לאומיות-דתיות.

שם ה'קוד' שתחתיו מוכנסים השינויים הללו לצה"ל הוא - "פלורליזם", "רב תרבותיות". אולם אין מדובר על פלורליזם אמיתי אלא על פלורליזם מדומה - 'פלורליזם כפוי' שאיננו נותן באמת מקום לריבוי דעות, אלא מקדם אג'נדה אחת שדורשת מכולם להתיישר לפיה.

חיל החינוך-מחדש

תפקידו של חיל-חינוך מגורם המחנך להיסטוריה, למורשת קרב ולעידוד מוטיבציה ללחימה השתנה, והחיל הפך לגורם המקדם את התפישה הפלורליסטית כתפיסת הזהות של הצבא מתוך שאיפה להשפיע כך גם על החברה הישראלית בכללותה. שינוי זה בא לידי ביטוי בהגדרה מהי היהדות (פלורליזם דתי, עידוד עמדות רפורמיות וקונסרבטיביות), בחינוך להכרה בשלוש הדתות כשותפות שוות, בפעילות תמיכה במסתננים, בהשוואה פוטנציאלית של צה"ל בשטחים לגרמנים בתקופת השואה ועוד.

כיוון שהשירות בחיל-החינוך אינו מזכה בתהילה רבה, נוצר תהליך שבו הגיוס לחיל נעשה בעיקרו בשיטת "חבר מביא חבר", וכך התהווה המושג "משפחת חיל-החינוך". "משפחה" זו מתאפיינת בתפישות ליברליות ופלורליסטיות בעיקרן, ובהן אף תפישות רפורמיות וקונסרבטיביות מובהקות.

גרף הפעילויות והקורסים של חיל-החינוך חובק את כל שלבי ההתקדמות של חייל בצה"ל - החל מתחילת הטירונות ועד לקבלת דרגת אל"ם. בכך מעצב חיל-החינוך את תפישותיהם של חיילי ומפקדי ההווה והעתיד של צה"ל. עם הפיכתו של חיל-החינוך לגורם רלוונטי ומשפיע החל ב-1999, עמדות המפתח בחיל אוישו בעיקר על-ידי אנשי הזרמים הללו אשר נשאו תפישת עולם כזו. כך למשל ראש מחלקת החינוך, אל"ם יעל הס, היא קונסרבטיבית מוצהרת ונשואה למנכ"ל התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) יזהר הס, מעודדת פתיחת בתי כנסת שוויוניים בצבא ברוח הזרמים האלטרנטיביים.

כאשר הוחלט על הפרטת פעילויות החינוך וההכשרות למכונים אזרחיים חיצוניים, גורמים אלו בחיל יצרו את החיבורים דווקא עם ארגונים בעלי אג'נדה שמאלית, פלורליסטית ופוסט-מודרנית. ארגונים אלה לשינוי פני החברה בישראל הם אלו שמפעילים את מרבית ההכשרות, ובכך משפיעים עמוקות על תפישותיהם של בכירי צמרת מערכת הביטחון.

שיח זהויות כפוי

התפישה החינוכית-חברתית החדשה של צה"ל בנויה על נטישת התפישה הלאומית ואימוץ עקרון ה"רב-תרבותיות". תהליך זה נעשה ע"י "שיח זהויות". בדרך זו נהפכת הדמוקרטיה מ"כלי" ל"ערך". ערך זה כולל בתוכו משמעויות שונות כגון זכויות אדם, זכויות המיעוטים להתקיים בצל הרוב - דבר המוביל להפליה מתקנת לטובתם), שוויון ועוד, בעוד שהמונח המסורתי "שלטון העם" נתפש כלאומני ושלילי.

העברת החינוך בצה"ל לארגוני חוץ, המובילים שיח של זהות יהודית "פלורליסטית" נעשתה על-רקע שיח ציבורי המעצים תהליך של 'הדתה' הקיימת כביכול בצה"ל. תפישה זו יוצרת פלגנות פסולה ומציבה את הלוחם/הקצין הדתי כמאיים על תהליכי הפלורליזם הצבאי וממילא כמאיים על יכולת הצבא לעמוד ביעדיו החדשים.

בניגוד לטוענים להתהוותו של תהליך "הדתה" בצבא, כתהליך המאיים על אופיו, מצביע הדוח על מהלך הפוך לחלוטין: לא רק שריבוי הקצינים הדתיים בצבא אינו הופך אותו לדתי יותר, אלא להפך - ישנה השתלטות של שיח פוסט-מודרניסטי ופלורליסטי על המרחב הערכי בצה"ל, אשר נכפה על כלל שדרת הפיקוד. הפלורליזם הכפוי הוא השפעה כפויה של גורמים חיצוניים על תהליכים פנים-צה"ליים וניסיון לעשות שימוש בצה"ל לצורך השפעה על כלל החברה הישראלית.

תודעה יהודית נתפשת כאיום

בין הסוגיות ניתן למנות את הוצאת תחום תודעה יהודית מידי הרבנות הצבאית והקמת ענף חדש שמוכפף ישירות לראש אכ"א בשיתוף חיל-החינוך, התבטאויות שנויות במחלוקת מפי קצינים בכירים בעניין השואה והחברה הישראלית, הטלת חובת גילוח זקנים על חיילי צה"ל, פעילות חיילי צה"ל לתמיכה במסתננים מהגרי עבודה בדרום תל אביב, וכן סיכון חיילי צה"ל על-מנת להימנע מפגיעה באזרחי האויב (במיוחד במסגרת מבצע צוק איתן והאינתיפאדה הנוכחית).

בינואר אישר הרמטכ"ל גדי איזנקוט את פירוק ענף תודעה יהודית ברבנות הצבאית, והקמת ענף מחודש בפיקודו הישיר של ראש אכ"א. ענף תודעה יהודית עסק בהטמעת ערכים לאומיים של אמונה בצדקת הדרך, מתוך תפישת הרבנות הצבאית כגורם משפיע על כלל הצבא, הניצב ליד המפקד בקבלת ההחלטות ובשדה הקרב. מובילי החינוך הפלורליסטי ראו בכך איום ופועלים להביא לכך שהרבנות תדאג לחייל הדתי לצורכי הדת, אך שוללים את פעילותה הערכית, הלאומית המעודדת מסירות והקרבה.

על-פי הדוח, מובילי הרוח הפלורליסטית בצה"ל יוזמים עימותים בין היהדות לצבא הכוללים בין היתר: שינוי פקודת "השילוב הראוי" ל"שירות המשותף"; בתוכניות הבינוי החדשות של צה"ל, מגורי בנים ובנות הם במתחמים שונים באותו בניין, ללא מחיצה או דלת ביניהם, עם מבואה משותפת (כיום קיימת הפרדת מבנים בין מגורי שני המינים); השתתפות חובה בהצגות שכללו תכנים מיניים ופרובוקטיביים בתיאטרון הקאמרי ("גטו", "לחנך את ריטה"); הגבלת גיל המג"דים תוך פגיעה באפשרות קידום של בוגרי ישיבות; כפייה על חיילים דתיים לשמוע שירת נשים; התייחסות לזקן כהופעה לא ראויה; ניסיון להדרת הרבנים הראשיים מטקס הכנסת ס"ת ואיסורים מקומיים על-כניסת רבנים אזרחיים לבסיסי צה"ל כדי להעביר שיעורי תורה.

הצבא אינו "מחנך העם"

מרכז ליב"ה, שחיבר את הדוח, דורש לפעול להחזרת חיל-החינוך לתפקידו המקורי - חינוך לרוח לחימה ולאהבת הארץ. בליב"ה קוראים לבחון את תקינות המעורבות של גורמי החוץ המובאים בדוח בתוכניות ההכשרה השונות במספר תחומים: תכנים, מכרזים, מטרות, ניגודי אינטרסים וכדומה; ולבחון את השפעת תהליכים אלו על רוח הלחימה, על המוכנות לביצוע המשימה, ועל נכונות ומוכנות הפיקוד הבכיר של צה"ל לבצע את תפקידו כזרוע הלוחמת של הדרג המדיני.
"בראייתנו", הסבירו מחברי הדוח, "התפישה שרואה בצבא כלי לשינוי פני החברה בישראל - 'מחנך העם', כפי שהגדיר אלעזר שטרן, הינה שגויה ומסוכנת. הצבא הוא צבא העם ואין להשתמש בו כדי לשנות את העם".

• בדובר צה"ל ובמשרד הביטחון סירבו להתייחס לממצאי הדוח.