נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, הצביעה פעמיים בתוך יומיים על טענות סרק שהעלו עורכי דין בבקשות לדיונים נוספים, אך נמנעה מלפסוק הוצאות לחובתם של המבקשים.

במקרה הראשון (16.8.16) ביקשו יהודה נחשון ודניאל נחשון לקיים דיון נוסף בסכסוך ירושה מול דודם, סעדיה עמוס נחשון. השופטים ענת ברון ועוזי פוגלמן קיבלו את ערעורו של עמוס על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעוד השופט יצחק עמית סבר בדעת מיעוט שאין לקבלו. עוה"ד שהרבני ולאה לי טענו בבקשתם, כי העליון קבע הלכה חדשה המרוקנת מתוכנו את אחד מסעיפי חוק הירושה.

נאור דחתה את הבקשה באומרה: "בפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה כל הלכה, לא כל שכן הלכה חדשה או קשה. ביסודן, טענות המבקשים הן טענות ערעוריות הנוגעות למסקנת פסק הדין, ועל כן דין הבקשה להידחות... גם אם קיימת אי-אחידות בפסיקת בתי המשפט בסוגיה זו הרי שמדובר באי אחידות הנובעת מיישום הדין על מערכות עובדתיות ונסיבות שונות, ולפיכך אין בחוסר אחידות
זו כדי להצדיק עריכת דיון נוסף".

במקרה השני (17.8.16) ביקש מנחם אורן לדון בפסק דינם של המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין והשופטים נעם סולברג ואורי שהם, אשר דחו את ערעורו בנוגע למיסוי על דירות שמכר. עוה"ד יאיר בנימיני ונתן רסקין טענו גם הם, כי באותו םסק דין נקבעו מספר הלכות הסותרות הלכות קודמות. נאור עומדת על כך, שמדובר בפסק דין קצרצר בן שורות בודדות, אשר אימץ במלואו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

"בניגוד לעמדתם של המבקשים, לא נקבעה בפסק הדין מושא הבקשה כל הלכה. כל שנקבע בו הוא כי יש לאמץ את נימוקיו של בית
המשפט המחוזי כלשונם (למעט שינוי מסוים). הא ותו לא. אין בהכרעה מסוג זה כדי לפסוק הלכה", אומרת נאור. לדבריה, רק לפנים משורת הדין היא לא חייבה את אורן בהוצאות לטובת אוצר המדינה.