בית המשפט העליון דחה (יום ה', 25.8.16) את ערעורו של חוסיין חליפה על ערעורו ברצח שלי דדון בת ה-21 במאי 2014 ואישר גם את גזר דינו: מאסר עולם.

השופט אורי שהם אומר כי ערעורו של חליפה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה עוסק ברובו בממצאים עובדתיים, בהם ממעטת ערכאת הערעור להתערב. שהם מנתח לגופן את הראיות המרכזיות שנמצאו נגד חליפה וקובע גם הוא, שיש בהן די והותר כדי להרשיעו ברצח.

חליפה רצח את דדון לאחר שאסף אותה במוניתו כאשר הייתה בדרכה לראיון עבודה. ה-דנ"א שלו נמצא תחת ציפורניה של דדון, ושתי הערכאות קבעו שהסבריו החילופיים לכך היו קונספירטיביים ולא הובאה להם ראיה כלשהי. שרידי דמה של דדון גם נמצאו במושב הקדמי הימני של המונית, ושימשו גם הם כראיה חשובה.

שהם דוחה גם את טענותיו של חליפה נגד קבילות ההודאות שמסר לשב"כ (שחקר אותו בחשד שמדובר בפיגוע) ובמשטרה. לדבריו, חליפה הוזהר כדין ואמנם מיעט לישון, אך הדבר לא פגע בשיקול דעתו ולכן אינו פוגע באמינות הודאותיו. עוד אומר שהם, כי הוכח שחליפה נהג במונית ביום הרצח ושדדון עברה במסלול נסיעתו. הוא גם מזכיר את שקריו הרבים של חליפה בעדותו בבית המשפט כראיה נוספת להוכחת אשמתו.

לבסוף קובע שהם, כי אין כל ספק שהתקיימו כל יסודותיה של עבירת הרצח, וחליפה דקר שוב ושוב את דדון כאשר זו ניסתה להתגונן. שהם רק התערב בסכום הפיצוי שנפסק וקבע, כי חליפה ישלם 258,000 לשני הוריה של דדון ולא לכל אחד מהם, וזאת בהתאם להלכה שפסק העליון באחרונה ולפיה הסכום המירבי ניתן לכל נפגעי העבירה יחדיו.

שהם מסיים באומרו: "אין ניחומים להורי המנוחה ולבני משפחתה על אובדן הבת היקרה, שלי דדון ז"ל, בידי רוצח בן עוולה, ואולי ניתן להתנחם במעט, בכך שהרוצח המתועב נתן את הדין על מעשיו הנפשעים, ובא על עונשו". השופטים יורם דנציגר וענת ברון הסכימו עם שהם. את חליפה ייצגו עוה"ד עלאא סלימאן ו-ואסים שחאדה, ואת המדינה - עוה"ד יאיר חמודות ואילנה שמואלי.