"החלטנו לדחות את המלצות ועדת וינגורד" - הודיעו ב-9 באגוסט שר האוצר
משה כחלון ושר הרווחה
חיים כץ. המשמעות הייתה, שהביטוח הלאומי וחברות הביטוח לא יצטרכו מכאן ולהבא להפריש סכומים גדולים, דבר שהיה הכרחי לו התקבלו ההמלצות, והריבית התחשיבית הייתה יורדת מ-3% ל-2%.
חברות הביטוח, שכבר הפרישו מאות מיליוני שקלים בדוחות ל-30 ביוני, נשמו לרווחה. בתום הרבעון הבא, ב-30 בספטמבר - כך חשבו - יוכלו להחזיר את הכפים למאזן, ויחגגו הודעות על רווחים.
אולם כאן קרה משהו מוזר. אחרי ההודעה לעיתונות - אומרת היום (יום ה', 35.8.16) חברת כלל, מספר 2 בענף הביטוח - לא קרה דבר. לא הוצאו תקנות, לא התקבל מכתב רשמי מהמפקחת על הביטוח, לא כלום. כלל הפרישה ברבעון אפריל-יוני כ-120 מיליון על חשבון הריבית הנמוכה. לו הודיעו לה שהריבית תחזור ותעלה, הייתה יכולה להוסיף הערה בדוחות שלה, שפורסמה היום, ולומר שבדוח הרבעוני הבא יהיה שיפור ממשי בתוצאות העסקיות, 120 מיליון שקל, אולי יותר.
אבל מכיוון שאי-אפשר לבנות מדיניות פיננסית ולאשר מאזנים על-פי הודעות לעיתונות. לא יודעים ראשי כלל ביטוח מה לעשות. לכן הודיעו היום, שפשוט אינם יודעים האם ובכמה יוכלו לשפר את הדוחות הרבעוניים הבאים.
מדוע צריכים שני שרים בממשלה "לנהל" עסקות פיננסיות בצורה כה מוזרה?