אלי כהן, אזרח ישראל, יוסגר לארה"ב כדי לעמוד לדין על ייצוא של ציוד ביטחוני לאירן. שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, דחה (יום א', 28.8.16) את ערעורו של כהן על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להיענות לבקשת ההסגרה שהגישה ארה"ב.

על-פי כתב האישום שהוגש בקונטיקט, כהן ייבא את הציוד הביטחוני לישראל ולאחר מכן ייצא אותו לאירן דרך יוון. כתב האישום הוגש בשנת 2013 והוא מתייחס לפעולות שנעשו כנטען בשנים 2004-2000 ובשנים 2013-2012. בתקופה המוקדמת מדובר בחלקי חילוף לטילי קרקע-אוויר מדגם "הוק", למטוסי הקרב פנטום, F14 ו-F15 ולנגמ"ש, ובתקופה המאוחרת - בחלקי חילוף למטוסי קרב. העונשים המירביים בגין עבירות אלו הם 20 שנות מאסר.

פסק דינו של עמית עוסק ברובו בסוגיות המשפטיות הכרוכות בהסגרה בכלל ובמקרה יוצא דופן זה, בו העבירות הנטענות בוצעו מישראל (בדרך כלל מתבקשת הסגרה כאשר הנאשם נמלט לישראל לאחר מעשה). עמית אימץ את ממצאיו ומסקנותיו של השופט המחוזי אמנון כהן, למעט לגבי האישומים המתייחסים לשנים המאוחרות יותר. לגבי אלו קבע עמית, כי לא קיים בסיס משפטי המאפשר את ההסגרה - ומכאן שיהיה על שלטונות ארה"ב למחוק אישומים אלו.

עמית קובע, כי לגבי התקופה המוקדמת מתקיים עקרון "הפליליות הכפולה": המעשים המיוחסים לנאשם היוו עבירה הן בארה"ב והן בישראל. אין חשיבות לכך שכהן ייבא את הפריטים ארצה - פעולה חוקית - שכן הוא היה מבצע בצוותא עם הסוכנים שהפעיל בארה"ב, ואשר ביצעו את הייצוא לאירן. עוד מצא עמית, כי ניתן לייחס לכהן גם הלבנת הון, שכן למרות שכתב האישום נוקב בסכום שמתחת למינימום שנקבע בחוק איסור הלבנת ההון הישראלי - ניתן להסתפק בתצהיר משלים ולפיו הסכום בפועל היה גבוה יותר.

עוד קובע עמית, כי ניתן להעמיד לדין בישראל אזרח זר המייצא ציוד ביטחוני ישראלי למדינת אויב, למרות שבפועל כמעט ואין כתבי אישום כאלו (המדינה הצהירה בהליך הנוכחי, כי בכוונתה לשנות מדיניות זו). הוא מוסיף ואומר, כי הפליליות הכפולה מתקיימת במקרה הנוכחי למרות שקיימים פערים בין ישראל לארה"ב במדיניות האכיפה וברף הענישה בעבירות הנדונות כאן.

לבסוף דחה עמית את טענותיו של כהן ולפיהן הסגרתו תפגע בתקנת הציבור. הוא מצא, כי לא היה פסול בהפעלת עד המדינה נגדו, ומכל מקום - טענה זו רלוונטית רק לעניין העונש. גם השיהוי לא סייע לכהן, למרות שכתב האישום המקורי נגדו הוגש עוד בשנת 2007, שכן דיני ההתיישנות בישראל ובארה"ב שונים.

בשולי הדברים עומד עמית על שורה של קשיים הקיימים בתיק, בנוסף לטענות ההגנה ובמרכזן שכהן לא ידע שהפריטים מיועדים לאירן. בין היתר הוא מצביע על כך שלולא פעילותו של סוכן משטרתי - קרוב לוודאי שכהן לא היה עומד לדין בכתב האישום המקורי (שבסופו של דבר רק בגינו התיר ביהמ"ש העליון להסגירו), מצביע על מדיניות האכיפה המקלה מאוד בישראל לעומת זו שבארה"ב ומצביע על גילו המבוגר של כהן. לדעת עמית, ביהמ"ש בארה"ב יצטרך להביא זאת בחשבון בעת גזירת העונש, אותו יוכל כהן לרצות בישראל.

השופטים צבי זילברטל וענת ברון הסכימו עם עמית. את כהן ייצגו עוה"ד בועז בן-צור, קרן שמש ואסנת גולדשמידט-שרייר, ואת היועץ המשפטי - עו"ד נינה מנצור.