המוסד לביטוח לאומי טען, כי ילד שהתייתם משני הוריו עבר להתגורר אצל אחותו משום שהיא ומשפחתה רצו ליהנות מקצבת השאירים שקיבל. טיעון מקומם זה, שהעלה עו"ד משה אהרון בשם הביטוח הלאומי, נחשף (18.9.16) בפסק דינה של שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, אריאלה גילצר-כץ.

יוסף זוהר איבד את אביו, שנהרג בתאונת עבודה, בהיותו בן חמש, וכעבור חמש שנים נפטרה אמו ממחלה ממארת. אחותו, לילך זוהר-כראדי, טיפלה בו בזמן מחלת אמם ואספה אותו אל ביתה לאחר פטירתה. בהיותו של זוהר בן 14 נהרגה לילך בפיגוע, והוא ביקש מהביטוח הלאומי להכיר בו כבנה לצורך קבלת גימלת נפגעי טרור.

הביטוח הלאומי דחה את הבקשה, אך גילצר-כץ קיבלה את תביעתו של זוהר. היא פותחת את פסק דינה בשורה של ציטוטים מהתורה ומההלכה בדבר החשיבות לסייע ליתומים וללכת לקראתם ככל הניתן. לאחר מכן מנתחת גילצר-כץ את החוק ואת תכליתו, ומראה שלפי הפסיקה והספרות המשפטית - ניתן לומר ש"ילד" יכול להיות גם מי שאינו ילד ביולוגי ואפילו מי שלא אומץ בצורה רשמית.

מעשה של נשמה

"הגופים הרלוונטיים עצמם הבוחנים את עניינם של בני המשפחות השכולות מכירים כדרך של שגרת עבודה, ומכוח אופי תפקידם והאחריות המתחייבת מכך, בזכויות שלא כתובות עלי חוק, ולפחות לא במפורש", מוסיפה גילצר-כץ. היא מגיעה למסקנה, כי פרשנות מרחיבה של החוק ושל הזכויות הנובעות ממנו, מחויבת על-מנת להישאר נאמנים לסדרי העבודה ולשיקולים ההומניטריים שהנחו את המחוקק.

התנהלותה של האחות המנוחה הייתה כולה מעשה של נשמה, ממשיכה גילצר-כץ. אומנם לא הוכח שהיא רצתה לאמץ פורמלית את זוהר, אך אין בכך צורך, לנוכח הקשר המיוחד ביניהם והרקע החריג שלו. האחות אף התנתה את נישואיה לבחיר ליבה בכך הוא יסכים לקבל את אחיה למשפחתם.

גילצר-כץ דוחה את כל טענותיו של הביטוח הלאומי. בין היתר טען המוסד, כי העובדה שלילך החלה לטפל ביוסף עוד בזמן מחלת אמם, מלמדת שהמעבר שלו לגור עימה מהווה רק "המשך של סידור טיפולי". לדעתה, עובדה זו מוכיחה את ההפך - שנוצר בין השניים קשר הורי, אשר קיבל משנה תוקף לאחר פטירת האם. עוד העלה הביטוח הלאומי חשש, שמא אחיו של זוהר - אליו עבר לאחר רצח אחותו - ייהרג גם הוא בפיגוע ושוב תעלה דרישה דומה. גילצר-כץ מגיבה: אין סבירות לאירוע שכזה והנסיבות כבר שונות לגמרי.

"פרנסת משפחתה של האחות"

הביטוח הלאומי, ממשיכה גילצר-כץ, העלה גם את הטענה "לפיה מטרת מעבר התובע לאחותו ז"ל נעשה כדי שהם יתפרנסו ממנו, היפך מטרת החוקים הסוציאליים שבהם עסקינן. כמובן שתיאוריה זו רחוקה מן הדעת, שכן לא סביר שמשפחת אחות התובע כולה התפרנסה מהקצבה המשפחתית הזעומה שקיבל התובע, בעוד שכולם יישבו להם על מי מנוחות בלי הכנסה כלל". עוד היא מציינת, שגיסו של התובע קיבל גימלה מהכולל בו למד והאחות עבדה לסירוגין.

בדיקת News1 בסיכומים העלתה, כי אהרון ניסח כך טענה זו, כבר בתחילת סיכומיו: "כל מסכת העובדות כפי שגם נפרסה בחקירה הנגדית מציירת תמונה ברורה של הסדר משפחתי סביר של החזקת התובע על-ידי אחותו מתוך מניעים מצטברים: גם טיפול בתובע וגם פרנסת משפחתה של האחות מקצבת התלויים של התובע" (ההדגשה שלנו).

גילצר-כץ מזכירה, שלילך טיפלה באחיה במשך מספר שנים, ו"לא מתקבל על הדעת שעם נישואיה השליכה האחות את כל אשר עשתה עבור התובע מאחורי גבה ועברה לשקול שיקולים כלכליים גרידא ובכלל". הביטוח הלאומי ניסה לטעון, שהעובדה שזוהר עזב את בית אחותו לאחר מותה מוכיחה את המניע הכלכלי של מעשיהם - אך גילצר-כץ אומרת שהייתה זו טענה בעלמא, והיא מאמינה להסבריו של זוהר מדוע עבר לאחיו. נציג הציבור אלי ביהרי הסכים עם גילצר-כץ. בית הדין לא פסק הוצאות לטובת זוהר, בהסבירו שמדובר היה בחילוקי דעות ענייניים. את זוהר ייצג עו"ד דוד סער.