בבית-הספר לומדים קריאה וכתיבה, חשבון, אנגלית, תנ"ך, חינוך גופני וכן הלאה, אבל מה לגבי שיעורים לחיים? אומנם יש "שעת חברה", אך כשהיא אינה מוקדשת להתנהלות יום יומית, לרוב עוברת גם היא לרשות הדברים שברומו של עניין: נושאים מתוקשרים שעולים בחדשות, אירועים חריגים בבית-הספר או בלוח השנה.
מה קורה כשבוגרי בתי-הספר יוצאים לחיים ונאלצים להתמודד עם תשלום חשבונות, רכישות אחראיות, רישום למוסדות, טיפול ברכבים או ביורוקרטיה ממסדית? מסתבר שלגבי התנהלות רבה הנדרשת בחיי היום יום אין הכנה כלל בבתי-הספר.
מהו תפקידו של בית-הספר?
השאלה הזו אינה שאלה קלה, ואין לה תשובה אחת. אם מסתכלים על ההיסטוריה והתפתחות מערכות החינוך בארץ ובעולם, מגלים שלא רק שאין תשובה בודדת, אלא כי התשובה משתנה עם השנים. בעבר הרחוק, בתי-הספר היו פתוחים למתי מעט והיו מכוונים ללימוד והשכלה אקדמיים. מקצועות אחרים, שאינם אקדמיים, נלמדו כשוליות. עם התפתחות רעיון החינוך לכל תפקיד בתי-הספר השתנה. מצד אחד ניצב הרעיון לאפשר לכל ילד פתח לאקדמיה, מצד שני באותן שנים ממש יש גם להכשיר ילדים שמעוניינים בכך לרכוש מקצוע בדרכים מעשיות ומצד שלישי כשההורים שניהם עובדים, מתי וממי מקבלים הילדים הכשרה לחיים?
מקצועי או עיוני?
לשאלה הזו בארץ מחובר מטען נפץ קטן שהולך איתה. האם לשלוח את הילד ללמוד ולרכוש מקצוע נדרש או לשלוח אותו לבית-ספר עיוני במטרה להוציא בגרות ואולי להגיע לאקדמיה ולרכוש שם מקצוע ריווחי יותר? כאשר מסתכלים על השאלה הזו בדרך זו, התשובה לכאורה ברורה - ברור שאם משווים מקצוע ריווחי למקצועי ריווחי פחות השאיפה תהיה להתמקצע במקצוע ריווחי. כדאי, על הדרך, לשים לב שבתפיסה הזו האקדמיה נתפסת כלא יותר מאשר בתי ספר גבוה מקצועי.
ומה לגבי אלו שיסיימו בתי-ספר עיוניים ללא בגרות? או כאלו שסיימו תואר שני ואפילו שלישי באוניברסיטה במקצועות דוגמת ספרות או היסטוריה? ישנם אלו אשר יראו באקדמיה עצמה מקצוע, אך מה לגבי כל אותם אלו שאינם נשארים לעבוד באקדמיה או שאינם מגיעים אליה כלל? סטטיסטית, מצבם של אלו גרוע מבחינת שכר לעומת מי שהלכו ללמוד בבתי-ספר מקצועיים, בין אם סיימו בגרות ובין אם לאו.
אנשים, וגם ילדים, מגיעים עם סט כישורים שונה. ישנם מי שחזקים בביטוי מילולי, אחרים דווקא מעדיפים לבשל, לתכנן אתרים או להתעסק בלוחות אלקטרוניים. הבעיה המרכזית בארץ היא הצמדת המעמד השונה למקצועות השונים - שכולם דרושים.
בין אם הילד הלך לבית-ספר מקצועי כדי ללמוד מכונאות רכב או למכינה לבית-ספר מקצועי גבוה - האוניברסיטה, בשני המקרים ישנם לא מעט תחומים המוזנחים על-ידי החינוך בבתי-הספר, תחומים בהם כל אחד צריך להתמצא.
חינוך פיננסי
יותר ויותר מהאחריות על ההתנהלות הפיננסית מוטלת היום על כתפיהם של הבוגרים הצעירים. אם בעבר היה מצב בו אדם החל לעבוד בעבודה אחת, קיבל שכר, הופרשה לו פנסיה, נקבעו לו ביטוחים קבוצתיים כוללים - היום המצב הוא שונה. בקבלה לעבודה יש להכיר את האפשרויות השונות כדי לדעת מה לדרוש, להבין איך עוקבים אחרי הפנסיה כדי לדעת להתנהל נכון מולה, להבין אילו ביטוחים יש לרכוש, ומה בדיוק הם מכסים.
חינוך פיננסי מתחיל בדברים הפשוטים: לאזן הכנסות והוצאות, להבין מושגים בסיסיים כגון הלוואה, מנייה, ובגדול סוגי השקעות שונות, להבין מה המשמעות הכספית של דמי הניהול והעמלות, להבין מהו אשראי, אילו סוגי ביטוח קיימים ובגדול - איך מתנהלים נכון עם כסף.
קחו לדוגמה את
הנושא: ביטוח דירה. האם שוכרים יכולים או צריכים לעשות ביטוח דירה מלא? ואולי רק ביטוח תכולה? מה המקובל בשוק - מי עושה ביטוח מבנה, בעל הדירה או השוכר? מדובר בשאלות יומיומיות שקרוב לוודאי יתקלו בהן בחיים שלאחר בית-הספר, ורצוי שיהיה להם מענה על כך - וכיום אין.
עבודת צוות ומערכות יחסים
נושא נוסף שכמעט ואין התעסקות איתו בבתי-הספר היא עבודת צוות וניהול מערכות יחסים מסוגים שונים: יחסים מול חברים לעבודה, הבוסים, אנשים כפופים וגם יחסים בינאישיים. אין היום מקצוע שבו ילדים לומדים להקשיב, לנהל דיאלוג או משא מתן, לנהל ויכוח או אפילו להציג את תוצאות עבודתם, בכתב ובעל פה.
פה ושם
ישנן תוכניות, בעיקר בבתי-הספר היסודיים, שבאות ללמד חלק מהמיומנויות הכל-כך חשובות הללו. המיומנויות הללו יעזרו לכל אחד ובכל תפקיד, הן בחיים המקצועיים והן האישיים, ובכל זאת אין מי שלוקח על עצמו להכין את הילדים לחיים.
בעידן בו מרבית התקשורת מבוססת על קיצורי טקסט, הסיכוי להשיג מיומנויות אלו ללא עזרה מכוונת קטן. ההתנהלות היומיומית של התלמידים היא אל מול המסכים הקטנים ולא אל מול אנשים אחרים מהם יוכלו ללמוד מתי להקשיב, מתי לדבר ומה להגיד (וגם מה לא).
ניהול עצמי
גם מי שלומד מנהל עסקים חייב שיהיו לו מיומנויות בסיס שאותם כל אחד צריך לפתח, בין אם הוא מנכ"ל, מנהל משק בית או פקיד: ניהול זמן, קריאה בסיסית של מסמכים משפטיים (חוזה דירה, פוליסת ביטוח, רכישת אחריות למוצר או חוזה פתיחת חשבון בנק - לדוגמה), קבלת החלטות או ניהול סיכונים ברמה בסיסית. כל המיומנויות הללו יעזרו לכל אדם, הן בחיים הפרטיים והן בחיים המקצועיים לא משנה באיזה מקצוע עוסקים. מיומנויות אלו אינן נלמדות בבתי הספר ורבים יוצאים לחיים מבלי שיש להם הכנה מספקת בתחומים אלו.
תפעול שוטף
בחיים צריך לדעת להחליף דברים: למשל נורה, צמיג או חיתול. מלבד הדברים המאוד בסיסיים הללו, ישנם לא מעט תיקונים בבית שבמידה ולאנשים יהיו את המיומנויות לבצע אותם בעצמם הם יוכלו לחסוך לעצמם לא מעט כאבי ראש, כסף וזמן. כאשר המנוע ברכב חווה תקלה הולכים למוסך - אבל האם באמת חייבים להכניס את הרכב למוסך רק כדי להחליף נורה בפנס, וישרים או שמן? האם מילוי אויר, דלק או בדיקת שמן ומים ברכב אינם דברים שכל אחד צריך לדעת כיום?
מדובר לא רק בטיפול ברכב. גם בבית יש לא מעט תיקונים שמעט ידע מעשי יכול לחולל פלאים לאיכות החיים של בעליו: החלפת בית מנורה, קיבוע מנורה חדשה לקיר, תיקוני צבע וטיח, קידוח, תיקוני דליפות קלות בברזים, פתיחת סתימות ראשונית, בישול בסיסי, הפעלת מכונות (כביסה, מדיח וכדומה). הכוונה היא לא להחליף את בעלי המקצוע אלא להביא את הבוגרים הצעירים למצב בו לא יעמדו משתהים אל מול עבודות או תיקונים קלים בבית. בעלי המקצוע עדיין ידרשו - לעבודות מסובכות יותר.
מצבי חרום
התנהלות נכונה במצבי חרום יכולה להציל חיים. לימוד כללים בסיסיים של מה עושים במצבי חרום שונים, מתן עזרה ראשונה והכנה למצבי חרום גם היא מיומנויות שחבל שאינה נלמדת בבתי-הספר.
מלבד הכנה למקצוע, מעשי או עיוני, ישנם תחומים רבים בחיים שדרושה להם כיום הכנה. כאשר הכנה זו איננה ניתנת בבתי-הספר, אל מי ניתן לבוא בטענות כאשר המיומנויות הבסיסיות אינן קיימות בבוגריהם?
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
