המתלוננת עבדה ככוח עזר במרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל מדצמבר 2003. באוקטובר 2006 דיווחה לממונים עליה כי אח שעובד בבית החולים התעלל באחד המטופלים (להלן - האירוע). לטענת המתלוננת, לאחר שדיווחה על האירוע היא החלה לסבול ממסכת התנכלויות, וזו הסתיימה בפיטוריה באפריל 2008.
המתלוננת טענה כי לפני הדיווח על האירוע היא קיבלה מהממונים עליה הערכות וחוות דעת חיוביות, ואילו לאחר האירוע החלה לקבל חוות דעת שליליות, ובתיקה האישי החלו להצטבר מכתבים המעידים לכאורה על ליקויים בעבודתה.
בית החולים טען כי אומנם המתלוננת קיבלה בשנים הראשונות לעבודתה הערכות עובד טובות, אך כבר באותה עת האחות הראשית וסגניתה העירו על שבמהלך העבודה היא עוסקת בעניינים שאינם נוגעים לעבודה. לדברי בית החולים, מינואר 2007 התקבלו במשרד האחות הראשית תלונות על ליקויים בתפקודה של המתלוננת, ובהן טענות ולפיהן היא חורגת מתחומי סמכותה ומקבלת החלטות הנוגעות למטופלים בלי לשתף בעניין את הממונים עליה, שלא כנדרש. כמו-כן עמיתה לעבודה טענה כי המתלוננת פגעה בשמה הטוב. בעקבות כך קיבלה המתלוננת הערכות עובד "בינוניות מאוד", וביולי 2007 אף נכתבה עליה הערכת ממונה "לא טובה" במסגרת הליך לקידום בדרגה.
הבירור שעשתה הנציבות העלה כי עד האירוע היו הממונים על המתלוננת מרוצים מתפקודה; עובדים שונים בבית החולים תיארו את המתלוננת כאישה חמה המכבדת את המטופלים ומבצעת את המוטל עליה ואף יותר מכך, לעתים על חשבון זמנה הפנוי. כמו-כן היא נתפסה כעובדת האומרת את כל אשר על לבה ומתריעה על ליקויים שהבחינה בהם.
בית החולים התבקש להסביר את פשר ההבדל שבין חוות הדעת החיוביות בעיקרן שקיבלה המתלוננת לפני האירוע (ובכלל זה ההמלצה לקידום בדרגה) ובין חוות הדעת הבינוניות ואף הגרועות שקיבלה לאחר האירוע (ובכלל זה אי-מתן המלצה
לקידום בדרגה), אך לא התקבל הסבר מניח את הדעת לכך: אומנם בתיקה אישי של המתלוננת תועדו מאז האירוע שלושה אירועים שהצדיקו לדעתה של אחראית המחלקה הוספת הערה לתיקה האישי, אך הנציבות לא השתכנעה שאירועים אלה הצדיקו את פיטוריה.
בירור הנציבות העלה כי הכוונה לפטר את המתלוננת התגבשה כחודשיים-שלושה לאחר האירוע, ואולם מאחר שבאותה העת הודיעה המתלוננת לבית החולים שהיא הרה, והיא שבה לעבודה מחופשת הלידה רק בפברואר 2008, התעכבה הודעת הפיטורים ונמסרה למתלוננת רק באפריל 2008.
אשר לאירוע, לדברי בית החולים לאחר בדיקה ראשונית בעניינו נמסר למתלוננת כי לא נמצאו הוכחות חד-משמעיות להתעללות הנטענת, וכי היא רשאית להגיש תלונה במשטרה אם היא מוצאת לנכון לעשות זאת. ואולם בירור הנציבות העלה כי בדיקת האירוע הייתה לקויה אף שהאח שעליו הלינה המתלוננת נחשד בעבר בביצוע מעשים פליליים במטופלים.
בירור התלונה העלה שהמתלוננת הודיעה בתום לב, ועל-פי נהלים תקינים על מעשים שהם לכאורה בגדר פגיעה חמורה בכבודו של אדם וביחסים שבין חולה למטפל. מעשים אלה, שהם לכאורה עברות פליליות, הם כה פסולים ובלתי מוסריים שיש לראות בהם מעשי שחיתות.
נציב תלונות הציבור לא שוכנע כי כל השיקולים שעליהם התבססו חוות הדעת השליליות שנכתבו על המתלוננת לאחר האירוע היו ענייניים, וכי חוות הדעת האמורות לא הושפעו, בין היתר, מהרצון "להיפטר" מעובדת שאומרת את כל אשר על לבה ומתריעה בריש גלי על ליקויים שהבחינה בהם ובכך גורמת אי-נוחות לבית החולים. לא נמצא אפוא כי בעת שהוחלט לפטר את המתלוננת הייתה לבית החולים הצדקה סבירה ומספקת לעשות כן.
נוכח מסקנות הבירור, כאמור לעיל, הוציא מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור צו להגנת המתלוננת ובו ציווה כי פיטוריה יבוטלו, וכי היא תועבר לתפקיד אחר במשרד הבריאות, באופן שלא ייפגעו שכרה ותנאי עבודתה ותוך שמירה על זכויותיה כעובדת המשרד ממועד פיטוריה ועד מועד החזרתה לעבודה.
נוסף על כך העיר הנציב לבית החולים על שהבדיקה הלא ראויה של האירוע מעידה על היעדר עידוד של עובדים לחשוף מעשים בלתי תקינים ובלתי מוסריים במקום עבודתם, ועל היעדר תמיכה בעובדים המבקשים לעשות כן, וכן על נטייה של בית
החולים שלא לטפל באופן ממצה במידע על מעשים כאלה הנעשים לכאורה בבית החולים.
משרד הבריאות קיים במלואו את הצו שהוציא הנציב.
