ייתכנו מצבים בהם המניע לביצוע רצח יישאר עלום, ולא יהיה בכך בהכרח כדי להביא לזיכויו של הנאשם במעשה - אומר (יום ג', 10.1.17) שופט בית המשפט העליון,
צבי זילברטל.
זילברטל מזכיר תחילה, כי "במישור האחריות הפלילית, מניע אינו מהווה יסוד מיסודות העבירה בעבירת הרצח, ולכן גם אם לא הוכח קיומו של מניע, ניתן היה להרשיע את המערער בעבירה זו. אכן, נקבע בפסיקה זה מכבר, כי במישור הראייתי, 'יש וקיומו של מניע, יהווה נדבך נוסף לראיות הנסיבתיות האחרות, ויחזק
את המשתמע מהן. והיפוכם של דברים. העדר מניע יכול שיכרסם ביתר הראיות הנסיבתיות, ויפחית ממשקלן המצטבר'".
לאחר מכן מוסיף זילברטל: "בהערת אגב אציין בהקשר זה, בזהירות המתבקשת, כי לגישתי, טענת 'העדר מניע' אינה בעלת משקל ראייתי משמעותי, באופן יחסי, כאשר עסקינן בעבירות שנעשו
בין פרטים שהתקיימה ביניהם, עובר לביצוע המעשים, מערכת יחסים ממושכת, אינטימית ומורכבת - כדוגמת בני משפחה, בני זוג, שותפים עסקיים וכדומה. במערכות יחסים ממושכות ומורכבות כגון-דא, מטבע הדברים, עשויים להיווצר חיכוכים ומתחים בין הצדדים, אשר אינם גלויים תמיד לסובבים אותם".
הדברים נאמרו במסגרת החלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של אלי פחימה, שהורשע ברצח ביאטריס רודוב ובתה דניס רודוב בשנת 2009. פחימה ניהל מערכת יחסים עם ביאטריס, במקביל למערכות יחסים עם נשים אחרות, שלא ידעו זו על זו. אחת מטענותיו הייתה שלא הוכח שהיה לו מניע לרצות את השתיים, אך היא נדחתה הן בידי בית המשפט המחוזי בתל אביב והן בידי בית המשפט העליון.
השופטים
יורם דנציגר ו
מני מזוז הסכימו עם זילברטל. את פחימה ייצגו עוה"ד מנחם רובינשטיין וגדי רפפורט, ואת המדינה - עו"ד אופיר טישלר.