"יצירת כלל משפטי המחייב את הצוות הרפואי לתעד את הנימוקים להחלטותיו השוטפות, שאם לא כן תיכנס לפעולה דוקטרינת הנזק הראייתי, עלול להכביד על הצוות הרפואי באופן ניכר". כך אומר (יום א', 15.1.17) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית - המוביל בפסיקה בתחום הרשלנות הרפואית.

עמית מרחיב בנוגע לרישום הרפואי הראוי: "קשה לחלוק על כך שישנם יתרונות גם לתיעוד של השיקולים הרפואיים העומדים מאחורי ההחלטה הסופית. בין היתר, תיעוד כזה עשוי לשפר את הדיון הרפואי בזמן אמת ואת העברת המידע בין חברי הצוות הרפואי. אכן, המצב הרצוי הוא כי הרישום יכלול, ולו בתמצית שבתמצית, את הלך המחשבה או ההנמקה שהביאה להחלטה להפסיק טיפול מסוים או שלא לנקוט בטיפול מסוים. זאת במיוחד לגבי חולה קשה או יוצא דופן וכאשר נערך 'סיעור מוחות' לגבי אותו חולה.

"עם זאת, נוכח אילוצי הזמן והמקום, אינני סבור כי חלה על הצוות הרפואי חובה לתעד את הנימוקים לכל החלטה שהתקבלה. יצירת כלל משפטי המחייב את הצוות הרפואי לתעד את הנימוקים להחלטותיו השוטפות, שאם לא כן תיכנס לפעולה דוקטרינת הנזק הראייתי, עלול להכביד על הצוות הרפואי באופן ניכר".

עמית מסתייג מגישתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כרמי מוסק), ולפיה - כלשונו - "לא די בכך שבהעדר תיעוד לטיפול הנטל עשוי לעבור לכתפי הנתבע להוכיח את הטיפול; אלא גם כשאין תיעוד להנמקה הרפואית - הנטל עובר לנתבע להוכיח שהייתה הצדקה לטיפול". דעתו של עמית שונה: "לטעמי, מהלך מעין זה עלול להגביר את החשש מפני רפואה מתגוננת שעסוקה בתיעוד על חשבון טיפול". הוא מזכיר, כי לפני חמש שנים כבר התריע מפני "'טופסולוגיה' מיותרת" העלולה לבוא על חשבון טיפול רפואי.

הדברים נאמרו בהחלטתו של עמית לדחות ערעורים הדדיים בנוגע לרשלנות רפואית של בית החולים הדסה בשנת 2006, בעקבותיו נגרם לחולה נזק כבד ובלתי הפיך. הוא דחה הן את ערעורו של בית החולים על חיובו לפצות את החולה והן את ערעורה של החולה על סכום הפיצויים שנפסק לה - 5 מיליון שקל (כולל הוצאות). השופטים נעם סולברג ואורי שהם הסכימו עם עמית. את הדסה ייצג עו"ד יעקב עוזיאל, ואת החולה - עוה"ד נתן רון וליאת שולמן-רוקח.