שופט בית המשפט העליון,
מני מזוז, מותח ביקורת חריפה על התנהלותו של עו"ד יואל גואל שמחי ועל בקשת סרק שהגיש. מזוז חייב את שמחי (יום ב', 16.1.17) בתשלום הוצאות בסך 3,000 שקל לטובת אוצר המדינה, לאחר שדחה על הסף את בקשתו התמוהה - כלשונו - לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז.
בית משפט השלום בנתניה דן בתביעות הדדיות של שמחי ושל לקוחתו לשעבר, סיגלית פומרנץ, וקבע ששמחי ישלם לה 10,000 שקל. פסק דינו של השלום ניתן על דרך הפשרה בהסכמת הצדדים, ולמרות זאת ערער עליו שמחי. הוא קיבל את המלצת המחוזי לחזור בו וחויב בהוצאות בסך 8,000 שקל.
"כעת, באופן תמוה, מונחת לפני בקשת רשות ערעור, המתפרסת (יחד עם תצהירו הבלתי-חתום של עו"ד שמחי) על פני 37 עמודים", אומר מזוז. "בקשה זו מוטב היה לו לא הייתה מוגשת מלכתחילה, ומשהוגשה - דינה להידחות". הבקשה אינה עומדת בכללים הנוגעים לדיון בגלגול שלישי, ושמחי אפילו לא ניסה לרמוז שיש לעניינו חשיבות החורגת מעניינו הספציפי.
מעבר לכך, ממשיך מזוז, "המערער לא הצביע על כל טעם של ממש לביסוס טענתו בדבר הצורך בהתערבות בפסקי דינן של הערכאות קמא, ודאי לא טעם כזה אשר עומד באמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקה" כאשר מדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. מזוז ממשיך ואומר, שאין אמת בטענותיו של שמחי כלפי המחוזי:
"מעבר לכך, ערעורו של עו"ד שמחי בבית המשפט המחוזי נדחה לאחר שעו"ד שמחי עצמו נתן את הסכמתו לדחייתו. אין כל ביסוס בפרוטוקול בית משפט קמא לטענותיו של עו"ד שמחי בדבר 'דחיפה' להסכים לדחייה או 'לחץ עצום' שהופעל עליו לחזור בו מערעורו, שלדבריו כללו 'הערות פוגעות בקול רם על לבישת הגלימה
לעיני הנוכחים באולם, צעקות על המבקש למחוק את הערעור, ללא מתן אפשרות הוגנת לטעון' ועוד.
"כאמור, עו"ד שמחי שמע להמלצת בית המשפט לחזור בו מהערעור, לאחר שהתרשם, ככל הנראה, כי בית המשפט נוטה שלא לקבל את טענותיו הקלושות, ומשום שקיווה שבאופן זה יושתו עליו הוצאות בסכום מופחת (מה שאכן אירע), ולפיכך הצהיר מיוזמתו לפרוטוקול כי 'לאור העובדה שבית המשפט אינו מבקש תשובה, אני מסכים לדחיית הערעור. אני מבקש שזה יהיה ללא הוצאות'. משכך, ברי כי לא היה כל מקום מצד עו"ד שמחי להעלות טענות לא מבוססות בדבר 'לחץ עצום' שהופעל עליו על-ידי בית משפט קמא להסכים לדחיית הערעור (אשר ככל הנראה היה נדחה גם ללא הסכמתו)".
