פרקליטות המדינה הגישה ערעור על קולת עונשו של נאשם ימים אחדים לפני שחרורו מהכלא, ועד שהתיק הגיע לדיון בבית המשפט העליון - האיש כבר שוחרר. בשל כך החליט בית המשפט העליון (יום ב', 23.1.17) לדחות את הערעור.

בילאל עאשור נדון ב-5.12.16 לתשעה חודשי מאסר בפועל, בשל סיועו לחבלה חמורה שביצע מוחמד מורסי. מאחר שהוא היה עצור, נותרו לו לריצוי רק 35 יום והוא שוחרר ב-10.1.17. המדינה ערערה על קולת העונש ימים אחדים לפני השחרור, ונראה שבעת השחרור הוא כלל לא ידע על הגשת הערעור.

השופט ניל הנדל אומר: "אין אנו מתעלמים מן העומס המוטל על המדינה ומסד הזמנים להגשת ערעור בתיק זה. אך ניתן היה להגיש ערעור כבר בחודש דצמבר, ולבקש לקבוע מועד מוקדם לדיון בו. הדבר לא נעשה". לדבריו, אלמלא עובדה זו - היה מקום לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של עאשור. הנדל מסביר:

"כלל מושרש הוא כי בית המשפט ידרוש רף גבוה יותר בטרם יורה על שליחת אדם, שסיים לרצות את עונש המאסר, להמשך מאסר במסגרת הליכי הערעור. עקרון ההסתמכות של הנאשם על מעשי
המדינה - הצד החזק בהליך הפלילי - הוא בעל משקל. תוצאה אחרת תוסיף חומרה לא מכוונת ובלתי הולמת לעונש שנגזר, שניתן היה למנעה".

הנדל מוסיף: "כשם שיש חשיבות לשמירה על האינטרס הציבורי, בדמות הטלת עונשי מאסר ראויים - כך גם יש לשמור על האינטרס של העבריין באי-הטלת מאסר במקרים כאלה, גם בשל הכלל שאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את העונש". בשל אותה סיבה וכדי לשמור על פער סביר בין עונשיהם של השניים, דחה הנדל גם את ערעורה של המדינה על קולת עונשו של מורסי (30 חודשי מאסר).

השופטים נעם סולברג ואורי שהם הסכימו עם הנדל. את המדינה ייצגה עו"ד עילית מידן, את מורסי ייצג עו"ד רונן אביב, ואת עאשור - עו"ד מהאר תלחמי.