אריאל לליברמן: "מנע הריסת שטחים חקלאיים בעמונה"

לפני מספר ימים חתם נשיא ארצות הברית על צו המגביל את כניסתם של אזרחי 7 מדינות מוסלמיות (סוריה, אירן, עירק, לוב, סומאליה, סודן ותימן), לארה"ב. פעולה זו עוררה מהומה גדולה בעולם המתכווץ שלנו, זה הגאוגרפי, ולא פחות ממנו בעולם הפוליטיקלי קורקט, ההולך ויורד מגדולתו, אך כושר הבעיטה המיוחד של מרכיביו השונים, והתקשורת בכללם, עדיין נותר לו. אלפי אנשים, שהורגלו להניח כי בסל הקניות המשוריין שלהם, המעוגן באורחות חייהם, שוכן לו בנינוחות ולבטח גם כרטיס טיסה לכל מקום אליו יחפצו להגיע - הופתעו מרה. כאשר החלו הראשונים, בני דת האיסלאם, לחזור נבוכים משדות התעופה לבתיהם. ריחפה מעל כולם השאלה: האומנם? דווקא ארה"ב, ערש ההגירה החופשית, מזה מאות בשנים (מחוץ ליהודים ערב מלחמת העולם השנייה, ע"ע תולדות מסעה של הספינה סנט לואיס, כאשר בהוראה ישירה של הנשיא דאז, פרנקלין דלאנו רוזוולט, הודיעה ארצות הברית על סירוב מוחלט וסופי, לקלוט את הפליטים היהודיים שעל סיפונה), היא שפצחה בשירת העצמאות?

תושבי עמונה רשאים להרגיש, וכנראה בצדק, שהממשלה הוליכה אותם שולל. במקרה הטוב, הממשלה נהגה ברשלנות ובבטלנות. וזו לא הפעם הראשונה, ומן הסתם גם לא האחרונה.

המשטרה ממשיכה בפעולות פינוי המתיישבים מן המאחז עמונה גם לאחר רדת החשיכה ולמרות הקור העז השורר במקום. זאת, על-אף שבתחילה היה תכנון לעצור את הפינוי למשך הלילה. מדיווחים שמגיעים מעמונה עולה כי למרות שבמהלך היום כולו גילו השוטרים איפוק יחסי, הפכה התנהלותם עם רדת הלילה לאגרסיבית יותר. המשטרה גם החלה להגביל את תנועת צוותי העיתונות והיא לא מתירה להם להתקרב לאזורי העימות, ככל הנראה על-מנת למנוע צילום פעולות פינוי אגרסיביות.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, אביגדור ליברמן, סיכמו ביניהם על הענקת אישור לבניית 3,030 יחידות דיור חדשות שייבנו ביישובים יהודיים ביהודה ובשומרון.

שמונה גדודים של צה"ל נערכו (יום ג', 31.1.17) בסביבות המאחז עמונה. זאת, לקראת פינוי סופי של תושבי המאחז. הגדודים מחולקים לשתי חטיבות הנערכות לקראת הפינוי שקיבל בפקודות הצבא את השם 'גן נעול 2'.