שופטת בית משפט השלום בירושלים, מרים ליפשיץ-פריבס, חייבה (יום ב', 6.2.17) את חברת עיתונות זהב - מו"ל News1 - ואת העיתונאי יואב יצחק לפצות ב-30,000 שקל את אריה שקד, לשעבר אחד מבכירי רשות השידור, על לשון הרע.

תביעתו של שקד התייחסה לידיעה שפרסם יצחק במרס 2013, תחת הכותרת "העבריין שקד מנסה לשוב לזירה". בידיעה תואר שקד כ"עבריין שביצע שורה של עבירות פליליות ומעשיו נחקרו על-ידי המשטרה", ובכיתוב התמונה נאמר "שקד. עבריין". ליפשיץ-פריבס קובעת, כי אומנם שקד ביצע שורה של פעולות פסולות, אך לא היה מקום לכנותו "עבריין" משום שלא הורשע בדין.

בנובמבר 2011 הודיעה המשטרה, כי מצאה ראיות לפיהן שקד פנה לששון עוז, מנכ"ל חברת פיל"ת שביצעה מבחני אבחון עבור רשות השידור, וביקש לקבל את המבחן שנערך ליוני בן-מנחם שהתמודד מולו על תפקיד מנהל קול ישראל. לאחר מכן, מצאה המשטרה, מסר שקד את הדוח לעיתונאים שונים, ולכן לדעתה הייתה תשתית להעמידו לדין בעבירות של פגיעה בפרטיות והוצאת מסמך ממשמורת. ביוני 2012 החליטה הפרקליטות שלא להעמיד לדין את שקד, בשל "נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והרפואיות".

ליפשיץ-פריבס קובעת תחילה, כי ל-News1 וליצחק לא עומדת ההגנה של ציטוט מדוח מבקר המדינה בנושא, שכן מדובר היה בהסקת מסקנות מן הדוח ולא בציטוט מדויק מתוכו. עוד היא אומרת כי לא ניתן לטעון להגנת "אמת דיברתי", שכן הקורא הסביר ילמד מן הכותרת ששקד הורשע בדין - וכאמור, הוא אפילו לא הועמד לדין.

רוב פסק הדין מוקדש לדיון בהגנות תום הלב והבעת הדעה. ליפשיץ-פריבס מצאה, כי יצחק פרסם את הדברים בתום לב ומתוך אמונה באמיתותם, ולא מצאה ראיה לטענתו של שקד בדבר שיקולים זרים ופעולה בשירותו של גורם כלשהו. יצחק אומנם לא ביקש את תגובתו של שקד, אך הלה יכול היה לשלוח אותה בנקל - ובמקום זאת הגיש את התביעה יומיים לאחר הפרסום. האמירה לפיה שקד הוא עבריין - ממשיכה ליפשיץ-פריבס - אינה חורגת ממתחם הסבירות ביחס לכלל הדברים שנאמרו בידיעה.

לגבי כותרת הידיעה קובעת ליפשיץ-פריבס, כי אין להעדיף את חופש העיתונות על פני זכותו של שקד לשם טוב. בכותרת לא היה איזון בין השניים, לאור הפסקנות שבה, ולכן נקודת האיזון נוטה לעבר הזכות לשם טוב. הכותרת אינה נהנית מהגנת תום הלב, היא מסכמת.

מכאן עוברת ליפשיץ-פריבס לבחינת פרטי הידיעה. נאמר בה כי שקד ניסה להטות את הליך המכרז לבחירת מנהל קול ישראל - וליפשיץ-פריבס קובעת שזו הייתה אמת. זאת, לנוכח העובדה ששקד עצמו אישר שהעביר לעיתונאים את הדוח על בן-מנחם כדי לסכל את מינויו, ונוכח העובדה שהוא התראיין לערוץ 2 כשהוא חבוש פאה וקולו מוסווה, כדי לפסול מועמדים אחרים לתפקיד.

עוד נאמר בידיעה כי קיים "חשד לקשרי שוחד" בין שקד לבין עוז. יצחק טען, כי ניתן לבסס אמירה זאת על דוח המבקרת הפנימית של רשות השידור, ולפיו מאמצע 2010 חתם לבדו שקד - שהיה ראש מינהלת הרפורמה ברשות - על החשבוניות לחברת פיל"ת. ליפשיץ-פריבס קובעת, כי שקד קיבל את הדוח על בן-מנחם בשל ידידותו עם עוז, ואכן מבקרת הפנים מצאה שהיו כשלים בהתקשרות עם פיל"ת - אך לא הוכח שהיו קשרי שוחד בין השניים. עם זאת, מאחר שיצחק דיבר על "חשד לקשרי שוחד", החליטה ליפשיץ-פריבס שיש להעדיף את הגנת חובת הפרסום העיתונאי, שכן היה זה פרסום סביר ובתום לב.

ליפשיץ-פריבס גם דחתה את טענותיו של שקד נגד האמירה לפיה הוא "סולק מתפקידי ניהול ברשות השידור". שקד אומנם לא סולק כתוצאה מן השימוע שנערך לו, אך הוא בחר לעזוב את תפקידו לפני השלמת השימוע, ולכן הביטוי "סולק" הוא סביר בנסיבות העניין.

בבואה לפסוק את סכום הפיצוי (שקד תבע 140,000 שקל) אומרת ליפשיץ-פריבס, כי מצד אחד יש להביא בחשבון את התפוצה הרבה של פרסומים באינטרנט, ומצד שני - על שקד "להלין תחילה כנגד עצמו על פגיעתו בשמו הטוב בגין התנהגותו הוא" ולהביא בחשבון את הודעת המשטרה בעניינו. לדבריה, יצחק לא פעל בכוונה לפגוע בשקד, אך גם "לא נהג בזהירות המתבקשת כעיתונאי לברור את מילותיו, בפרט בכותרת הכתבה שפגיעתה קשה נוכח טיבו של הביטוי וחומרתו בעיני הקורא הסביר, כמו גם הפסקנות לפיה התובע עבריין".

יצחק ועיתונות זהב גם חויבו בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את שקד ייצג עו"ד יגאל חברוני, ואת יצחק - עו"ד יורם מושקט.