רואה חשבון תובע 131,000 שקל ממשרד ראיית החשבון זיו-האפט, בטענה שפוטר בשל מצבו הנפשי.
התובע אומר (13.2.17), כי הוא מאובחן כחולה במאניה דפרסיה משנת 2011. הוא הועסק במשרד בשנים 2014-2013 ולדבריו קיבל מכתבי הערכה מלקוחות, נבחר לבצע משימות איכות כמו חניכת עובדים חדשים, ואף קיבל בונוס על הצטיינותו.
בתביעה, שהוגשה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, נאמר, כי לאחר כשנה בתפקיד ועקב התדרדרות במצבו הרפואי שהשפיעה על תפקודו בעבודה, יצא התובע לחופשת מחלה שבמהלכה אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. בעודו שוהה בחופשת מחלה, הוא קיבל שיחה טלפונית ממעסיקו הישיר, שדחק בו לכתוב מכתב התפטרות "מטעמי בריאות" תוך שהוא מכתיב לו את נוסח המכתב.
לדבריו, באמצעות עו"ד הדס הולצשטיין-תמיר, משסירב להתפטר, הוא קיבל זימון לשימוע שנערך יומיים לאחר מכן, בטרם הסתיימה חופשת המחלה בה שהה. במהלך השימוע הבהיר לו מעסיקו הישיר, כי במהלך תקופת העסקתו היו מעסיקיו מרוצים מתפקודו והוא היה "בסדר גמור", אולם נוכח התנהלותו בשבועות בטרם יציאתו לחופשת מחלה, הוא אינו מתאים לתפקיד. יומיים לאחר מכן קיבל התובע מכתב פיטורין, וזאת לטענתו מבלי שנעשה כל ניסיון לבצע התאמות שיאפשרו את המשך העסקתו.
לטענתו, פיטוריו בוצעו על-רקע מוגבלותו תוך הפרת איסור ההפליה והחובה לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות הקבועים בחוק השוויון. לדבריו, הוא לא הצליח להשתלב בחזרה במעגל העבודה כרואה חשבון ונאלץ לעסוק בסיעוד בשכר חודשי של 5,000 שקל.
זיו-האפט הגיבה לפניית התובע באומרה, כי פיטוריו נבעו מטעמים ענייניים ומהפרעות קשות במהלך חודשי עבודתו האחרונים, כגון התעסקות בענייניו הפרטיים, העלבת עובדים אחרים וצעקות עליהם, הפרעה קשות חוזרות ונשנות לעמיתיו לעבודה, אי-ביצוע עבודה, התעלמות מנוהלי העבודה וחבלה בעבודת המחלקה.