משרד האוצר סוגר את חוסר הוודאות שיצר בית המשפט העליון בתוכניות בנייה המוגשות לרשויות המקומיות. המשרד מציע (יום ב', 20.2.17) לקבוע בחוק, כי גורמי תכנון יוכלו לדרוש מיזמים להפקיד בידיהם כתבי שיפוי, לפיהם יכסו היזמים את הפיצויים שיידרשו הרשויות לשלם בגין תוכניותיהם.

סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה קובע, כי מי שנפגע מתוכנית בנייה שאינה הפקעה (לרוב - שינוי ייעוד), זכאי לתבוע פיצויים מהרשות שאישרה תוכנית זו. לאורך שנים נוצרה פרקטיקה, לפיה רשויות התכנון דורשות מהיזמים כתבי שיפוי, כך שבפועל מי שישלם את הפיצוי יהיו היזמים הנהנים משינוי הייעוד.

שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, קבע בדצמבר שעבר, כי דרישה כזו אינה תקפה, משום שאין שאין כל הסמכה בחוק המאפשרת לרשויות התכנון לגלגל את העלות על כתפי היזמים. "חובתה של הרשות הציבורית שלא לסטות מגדרי סמכותה על-פי דין בולטת במיוחד בתחום המיסים ותשלומי החובה", אמר דנציגר. "כל חיוב כספי שמטילה הרשות על האזרח, לרבות חיוב נדחה או מותנה, חייב להיות מכוח חוק או על פיו".

הרשויות המקומיות הזהירו לאחר פסק הדין, כי הוא יקפיא את תוכניות הבנייה בתחומיהן, משום שיכניס אותן ואת היזמים לאי-ודאות בהיקפים ניכרים. אולם מאחר שפסק הדין קובע במפורש שהבעיה היא העדר הסכמה בחוק - מציע משרד האוצר להוסיף משפט אחד לסעיף 197: "מוסד תכנון הדן בתוכנית רשאי להתנות את הפקדת התוכנית או את אישורה, בהפקדת כתב שיפוי מלא או חלקי בשל תביעות לפי סעיף זה".