בג"ץ אוסר (יום ה', 30.3.17) על בית הדין הרבני הגדול לדון מחדש ב"גט מצפת". המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, קבע, כי החלטתו של הרב הראשי ונשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב
יצחק יוסף, לדון מחדש בגט - ניתנה בחוסר סמכות ודינה להתבטל.
האישה בה מדובר קיבלה את הגט בשנת 2014, שבע שנים לאחר שבעלה שקע בתרדמת בעקבות תאונה. בית הדין הרבני, בראשות הרב אוריאל לביא, קבע במאי 2014, כי הוא יכול להעניק את הגט בשמו של הבעל, שכן אין ספק שחיי הנישואין הגיעו לסיומם. פסק דין זה עורר זעם בחוגים חרדיים ומנע את מינויו של הרב לביא לבית הדין הרבני הגדול. ביוני 2014 פנה לבית הדין הרבני הגדול אדם שאין לו כל קשר לתיק ולצדדים, והגיש ערעור על פסק הדין. בנובמבר 2016 החליט הרב יוסף לדון בערעור בהרכב של 11 דיינים. עוד הורה לזמן לדיון את ההרכב בראשותו של הרב לביא.
רובינשטיין אומר: "תקנות בתי הדין – בדומה למצב המשפטי בבתי המשפט – מגדרות ותוחמות את היקף זכות הערעור לבעלי הדין בלבד, בחינת פשיטא ומובן מאליו. לשון אחרת: אין לפרש אלא כי התקנות יוצאות מן ההנחה, לפיה מי שלא היה בעל דין בהליך המקורי שנוהל בבית הדין הרבני האזורי, אינו רשאי להגיש ערעור על פסק הדין, באשר אינו צד להליך ואין לו כל זיקה לצדדים שהתדיינו. בעלי הדין, על דרך הכלל, הם שני הצדדים שהתדיינו בפני בית המשפט או בית הדין... 'כלל ברזל' זה, שזכות הערעור תחומה אך לבעלי הדין, הוא חלק בלתי-נפרד ממהותה של הזכות".
על בקשתו של אותו אדם לערער על הגט, אומר רובינשטיין: "במקרה שלפנינו פלוני אינו בגדר בעל דין, אלא בא מעלמא, והדברים הם בבחינת פשיטא. פלוני לא היה צד להליך המשפטי שהתנהל בין העותרת לבין בן זוגה. פסק דינו של בית הדין האזורי לא פגע כהוא זה במערך זכויותיו או חובותיו עובר לנתינתו, ובמובן זה נעדר הוא כל מעמד ביחס לאפשרות להשיג עליו. פלוני, בכל הכבוד, הוא מאן דהוא ללא זיקה המבקש להשיג על פסק דין חלוט בדרך שאינה מסורה לו... על הרוצה להצטרף להליך משפטי להראות שייכות לאותו הליך בהתאם לתנאים שנקבעו לעניין זה בפסיקה, ושייכות כזו זו אינה בנמצא".
רובינשטיין דוחה את טענתו ההלכתית של המערער, לפיה תשובתו של הרשב"ש (ר' שלמה דוראן, מרבני אלגי'יר במאה ה-15) מאפשרת לו להפוך לצד בתיק. הוא מאמץ את עמדת בית הדין האזורי, לפיה מדובר בנסיבות שונות לחלוטין, במיוחד לנוכח העובדה שבאותה תשובה דיבר על מי שביקש להתיר אישה מעגינותה - וכאן מתבקש להחזיר אותה למצב של עגונה. עוד מדגיש רובינשטיין, כי אין להקיש כלל מזכות העמידה בבג"ץ - השמורה לעניינים ציבוריים - ולנסות להחיל אותה על עניין פרטי לחלוטין.
"ייכבד פלוני ויחשוב מה היה אומר אילו חלילה בתו או אחותו הייתה העגונה החיה והיה מאן דהוא מנסה לפתוח מחדש תיק סגור, בפסק דין חלוט, ששיחרר אותה מכבליה", תוקף אותו רובינשטיין. הוא גם מעיר, כי מניעיו של אותו אדם נותרו עלומים ולא עלה בידי בג"ץ לקבל תשובה ברורה לגביהם.
מכאן עובר רובינשטיין להחלטתו של הרב יוסף ואומר, כי היא מעלה שורה של תהיות במישור הפרוצדורלי: מדוע נקבע הרכב מורחב לראשונה בתולדות בית הדין, מדוע הוזמנו דייני בית הדין האזורי ומדוע הרב יוסף העמיד עצמו בראש ההרכב לאחר שנתן חוות דעת נגד הגט. לדברי רובינשטיין, דיון נוסף גם יפגע בזכויות יסוד חוקתיות של האישה - בכבודה כאדם ובזכותה לחרות.
הוא מוסיף: "הדעת אינה סובלת מציאות שבה גט שסודר בבית הדין הרבני וניתן 'מעשה בית דין', המקביל לפסיקתא במשפט האזרחי, עלול לעמוד בסיכון להיות מבוטל למפרע לאחר שניתן פסק דין חלוט, ובמיוחד האישה שהמשיכה בחייה בהנחה שעניינה נשלם ובא אל קצו, וזאת אך נוכח הגשת ערעור על-ידי מי שאין לו דבר וחצי דבר עם העניין".
השופטים
יורם דנציגר ו
חנן מלצר הסכימו עם רובינשטיין, שאימץ למעשה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט.
את האישה וארגון "מבוי סתום" מייצגות עוה"ד בתיה כהנא-דרור, בתיה כהן, הדס גרוסמן ודבי סינקל; את בית הדין מייצג עו"ד
רפי רכס; את המערער מייצג עו"ד רפאל שטוב; ואת היועץ המשפטי - עו"ד תדמור עציון.
