הוא גדל במגזר החרדי כבן תשיעי למשפחה חרדית והיה תלמיד ישיבה מחונן, דרכו הייתה מובטחת להיות ראש ישיבה. אבל משהוא בעבע בו בפנים, ואותו משהוא פרץ את החדרים והוא יצא אל החיים הלכאורה חילוניים. אני רוצה לכתוב שהוא חזר בשאלה אבל הוא מתקן אותי "החזרה בשאלה" אינה תהליך הפוך לחזרה בתשובה. זו שגיאה ממש חמורה. זהו לא סתם ביטוי לא מדויק אלא ממש לא בכיוון. "זה נובע מבעיה תחבירית". הוא מסביר: "תשובה זה מלשון לשוב, ולא תשובה לשאלה". אנחנו מסכימים על כך שבעצם הביטוי "חזרה בשאלה" זה גם תשובה, והתשובה לא דווקא חייבת להיות על-פי הדת הקונבנציונלית וההלכה. היא לא חייבת להיות הפקרת האמונה, אלא אפילו יכולה לחבר עוד יותר לאמונה השורשית האינדוודואלית והעמוקה. האם אפשרי לנפץ את הפרה הקדושה ולהבין שלעיתים "החזרה בשאלה" מולידה בסוף תשובה רוחנית עמוקה? האם אפשרי "לחזור בשאלה" ולא לוותר על האדם המאמין שבתוכך ? וודאי דברים אלו יהיו למורת רוחם של דתיים הדוקים, אבל מי אמר שהחיים כל כך חד גוניים. דב אלבוים הוא ההוכחה לכך שהעומק והאמונה, וגם הלימוד האמת והחקירה אינם שמורים רק לאלו שאנו רואים בשטריימל וכיפה. האומץ הנפשי מפליא אותי, אני מהרהרת בהגדרות האומץ הרווחות בחברה. ואני רוצה לשים עוד אחת עכשיו על המפה. אומץ להתמודד עם עצמך, עם השאלות והתהיות, עם הפחדים ופריצת המוסכמות וללכת בדרך האותנטית להגשים, לחקור ולגלות. אלבוים מתאר את המסע הזה בספרו "מסע בחלל הפנוי", בו הוא חושף את מסעו הפנימי באוטוביוגרפיה רוחנית מרגשת. אני שואלת אותו איך הוא מרגיש עם החשיפה הכל כך גדולה על חייו האישיים והוא עונה לי: "זה לא פשוט וקל כי אני אדם ביישן ואוהב את הפרטיות שלי. אני אדם סגור שלא חושף כל כך מהר את ענייני האישיים. הייתה לי התלבטות כי רציתי מצד אחד לכתוב ספר הגות של ההבנה שלי את מושג האלוהות, ומצד שני מאסתי בכל מיני סופרים שכותבים את הפילוסופיות שלהם מתוך מקומות לא אישיים. הרגשתי שאני צריך לדבר לא מתוך מקום מתנשא ולהגיד מאיפה אני יודע את מה שאני כותב. כי זו הדרך האותנטית לדבר, לא בטון של אני יודע כי אלוהים דיבר איתי בשינה ואמר לי, אלא כי יצאתי ממסעות ומהמקום הזה אני מדבר איתכם הקוראים ומשם החלטתי לכתוב. והאימפקט של זה משמעותי. אנשים התחברו מאוד חזק לתדר הזה, אני מקבל מידי פעם מכתבים בהם אנשים מספרים לי על מסעות שהם עברו עם הספר ביחד וזה נותן לי אושר גדול, כאנשים שאומרים לי שהם הצליחו לעבור מסע עם עצמם".
|
"אני לא זוכר את עצמי כילד דתי ולמרות שגדלתי בבית דתי לא הייתי עם תחושת דתיות. הייתי ילד שמאוד לא מחובר לאורח החיים הדתי, לטקסים ולתפילות. בעצם החזרה בתשובה הגדולה שלי הייתה בגיל שתיים עשרה, שלוש עשרה, כשהייתי בישיבה ושם גיליתי את האלוהים ואת התפילה, את העומק שיש בתרבות היהודית ובמקורות היהודים, אז נהייתי ממש אדם שחי חיים רוחניים דתיים והדוקים. צם הרבה, מתפלל שעות ארוכות ולומד תורה שמונה עשרה שעות. הרבה יותר קיצוני מהאחרים, זו הייתה היטהרות חזקה מאוד". ובכל זאת הוא יוצא מהמקום הקיצוני הזה, מהחברה החרדית שבה גדל ומשאיר אותה מאחוריו. אני שואלת אותו מה גורם לכך. "אני אדם שזקוק להרבה מאוד חירות. זו נטיית נפשי והאופי שלי, אני אדם שחייב להיות בן-חורין ולא יכול להיות במקומות סוגרים, כובלים, כופים וממסדרים. והחברה החרדית במקום שגדלתי וחונכתי בו הייתה חברה מאוד ממשטרת, סוגרת ולא מאפשרת חירות וחופש יצירתי. גם באלוהים באופן הכי קיצוני היא לא מאפשרת שאדם יתבטא באופן חופשי. גם בתחום הזה היא אומרת אל תהיה מקורי ולי הייתה סקרנות עצומה, לנשים, בחורות, ספרות, עולמות. רציתי חירות מכל הבחינות והבנתי שבעולם שבו אני גדל ומתפתח עוד מעט יכניסו אותי לשידוך ואהיה עם חמש עשרה ילדים ולא אוכל לצאת לשום מקום. הייתי אמור להיות ראש ישיבה או משהוא". אני שואלת אותו איך הייתה היציאה לעולם החילוני והוא עונה לי "בהתחלה יצאתי רק לחירות בלי חיפוש, רק כדי לא להיות במקום כולא. אז הייתי בצבא ונכנסתי למאבק של החיים, של לשרוד. הייתי צריך כל הזמן לפרנס את עצמי לבד, הייתי גר בדירות שכורות מסכנות כאלו בתל אביב . אבל אלוהים ברך אותי בכישרונות והצלחתי לא רע". אני שואלת אותו במה הוא נאחז והאם היה רעיון או דמות שהיה מחובר אליהם במיוחד . "אני חושב שאף פעם לא הפסקתי להאמין באלוהים, המושג כל הזמן השתנה ומשתנה אבל הייתי אדם מאמין, זה לא השתנה אף פעם. לא תמיד הייתי ממש מחובר אבל זה תמיד היה שם. ואת יודעת נורא רציתי להיות סופר ולהביע את עצמי מבחינה אומנותית". אז בעצם מכל מה שאתה עושה אתה הכי מרגיש סופר ? הכי בזהות שלי אני סופר אבל גם זה מהדברים שמשתנים, כשעזבתי את הישיבה עזבתי כדי להיות סופר". אני שואלת אותו אם גם כשהיה ילד הוא היה כותב והוא משיב לי :"הייתי כותב אז שירי אהבה לוהטים לאלוהים. בזהות הפנימית העמוקה שלי אני סופר אבל גם משמעות הסופר השתנתה במהלך החיים. היום בעולם המודרני הסופר כותב ספרים, אצלי זה מתרחב כמו פעם, לאיש רוח, מורה למובנים רחבים יותר. היום הזהות שלי מאוד מורכבת ממי שאני כמורה. מבחינתי בכל שיעור אני כותב משהו, כשאני מלמד אני רואה בזה מעשה יצירה".
|
אלבוים מלמד קבלה במרכז "בינה" שבסמינר אפעל, אני שואלת אותו מי האנשים שמגיעים ללמוד שם, והוא משיב לי שחילוניים שרוצים חיבור ליהדות. ואכן, שיעוריו של דב מהווים גשר פתוח ומזמין לשורשים היהודים, ללא ריחוף הדת המסורתית שגורמת לרתיעה בלא מעט חילוניים. בקבלה ישנם זרמים רבים, ואני בדרך כלל קצת טובעת בים ההגדרות, קבלה מעשית לחיים, סרטי וספרי הסוד, מרכזים שונים שללא הרף פורחים, מרפואה יהודית ועד לפתרונות והצעות לשיפור החיים. ומנגד הכתבים העמוקים והמקוריים שחובקים בתוכם את הלימוד המקיף, העמוק והחכם ביותר בחיים. אני חשה כי לאחר לימודיו הרבים ובקיאותו רבת השנים, אלבוים מספיק בר סמכה לענות לי מהי הקבלה ללא התחפושות של רוח התקופה. "קבלה זה דינמיות, זה ליצור טרנספורמציות ותהליכים, כך זה אמור להיות. אני בקבלה של שאלות ולא של תשובות, זוהי הגדרה שהתחדדה לי לא מזמן, אנו עוסקים במיסטיקה בשביל לשאול שאלות. יש כאלו של תשובות, של כוח ועוצמה. אני מנסה לנסח שאלות , דרכים ומסעות יותר מעניינים ולא נקודות ציון שמגיעים אליהן . זה כמו שיש אנשים שיוצאים לטיול ויודעים בדיוק מה הם הולכים לעשות ויש כאלו שיוצאים בשביל לא לדעת, שניהם עושים אותו הדבר אבל מגיעים לשני דברים". כל זאת מתחבר עם מעשה היצירה שהוא מספר לי עליו "מבחינתי בכל שיעור אני כותב משהו, כשאני מלמד אני רואה בזה מעשה יצירה". ובי עולה השאלה, האם הוא יוצר זרם חדש של פרשנות שבעוד כמה שנים נוכל לפנות אליו. אני שואלת אותו על כך והוא משיב לי "אולי, אבל אני לא אעודד הצמדות לזרם, הדרך שלי היא שאני הולך אחרי המקומות שצריך. אם אני נמצא בתקופה שהדיון הפנימי שלי הוא איך לעשות מטמורפוזה לאירועים קשים, איך לעשות אלכימיה לקושי וכאב, איך עושים לזה הטמרה, אז אני הולך ומחפש ושואב מכל מה שאני יודע שעסקו בכך בקבלה, ויוצר מתוך מה שאני לומד פסיפס בצבעים ובגוונים של". אני חייבת להודות שהיצירה הייתה מהחלקים הטבועים בי תמיד, אבל קשה לי להתעלם מהשאלה על האפשרויות שיש ליחיד שלא גדל על בורייה של ברכי הדת היהודית, יש רבים שאפילו למקורות הספרותיים לא מודעים ולא יוכלו ליצור פסיפס לדרכים שהם צריכים. אז אני שואלת את אלבוים על כך והוא משיב לי . "האחרים שלא יכולים צריכים ללכת למורה טוב, מורה טוב זה מורה שפותח אותך ולא סוגר אותך. מורה שהלב שלו במקום הנכון שלא מנסה לנצל את התלמידים שלו" . אני שואלת אם יש כאלו, והוא משיב: "יש כאלה. לא רבים אבל יש שמאפשרים חופש רעיוני, אבל לא כל מורה מתאים לכל אדם. מורה ותלמיד זה כמו זוג שצריך ואמור להיות מתאים. יכול להיות מורה שמתאים לסוג מסוים של אנשים ולאחר לא, האדם צריך למצוא וזו כשלעצמה דרך מעניינת". החופש הרעיוני קוסם לי ומעניין אותי מאוד, ובכל זאת מעניין אותי אם גם בחופש הזה יש גבולות. "מה שלא מקובל עליי זה מאגיה, קבלה של כוח , קבלה שמנסה להשתמש בידע שלה לרכישת עוצמה כמו קמעות, לחשים, טכניקות של אותיות כדי להביא פרנסה או זיווג ושמשתמשים בזה. אם תלמיד מנסה להכניס דבר כזה לשיעור אני מסביר לו שכדאי שימצא מקום אחר. זה הדבר היחיד שאני מתנגד לו, שימוש כוחני או מניפולטיבי בידע הקבלי". אני שואלת אותו האם אין אפשרות שצירופי האותיות אכן נכונים ובאמת מצוי שם צופן לחיים, והוא משיב לי שיכול להיות אבל שזה לא ממש רלוונטי עכשיו, כי איך הוא יכול לדעת במדויק עכשיו: כמוהו אשר לא יכולים לדעת במדויק יש עוד רבים, ההבדל הוא שהם ללמד את הדברים האלו כנראה יומרניים, כי הם כנראה מדברים על דברים שלא לעומק על ידיהם בדוקים. האותיות התחברותם והידע שהם מביאים לעולם וודאי נכונים, העניין הוא שיש כאלו שללא חקירה מעמיקה שימוש כוחני בהם עושים. "בעיני הקבלה נועדה לאפשר לאדם התפתחות ושינוי, יכול להיות שזה יוביל גם למשהו חומרי מכיוון שכשהאדם יהיה באור לא תהיה הפרדה בין איך שהוא ירגיש למה שהוא ירוויח כי דבר אחד משפיע על השני. לעשות את השימוש הזה בקמעות, בכוח המחשבה ובסוד למטרות אלו הוא לעקם את זה לכיוון החומר ואת זה אני לא מוכן לאפשר ולא מתעסק בזה". החופש הרעיוני לא נותן לי מנוח, אומנם הוא הדבר המרגש ביותר שיכולתי לגלות אבל מעורר עוד קצת שאלות. למשל, איך אפשר לאפשר חופש רעיוני בדת שהיא כל כך הלכתית? והאם אין בכך סכנה לזהות היהודית השורשית. אלבוים משיב לי "תמיד טוב שיהיו אנשים שילכו עם היהדות כפי שהיא במובן ההלכתי, הדבר דומה לגוף ידע כמו אוניברסיטה במיטבה, כמו שהיא אמורה להיות, אז יש אנשי מדע שעוסקים בשימור הידע הקיים, באכסונו ובשמירתו ויש את האנשים שמחפשים דרכים חדשות. מאוד טוב שיהיו כל הכיוונים האלה ואני הלכתי לכיוון של מחפשי הארצות החדשות. אבל מאוד מכבד גם את הזרמים האחרים בתוך היהדות.
|
"המטרה שלי הייתה ליצור גשר בתוכי בין החופש הרעיוני לחיבור המסורתי ואם אני מצליח לעשות זאת בתוכי אז אצליח גם עם אחרים. במהלך המאתיים שנים האחרונות עם כל מה שקרה לעם היהודי, היהדות הפכה להיות משהוא קשה ומאיים ואת התמונה הזאת צריך לשנות. אני ועוד אחרים מנסים לשנות את התמונה הזאת ועובדים מאוד קשה בשביל זה". אני שואלת אותו האם זה יכול להצליח והוא משיב לי: "זה יצליח, זה כבר מצליח וזה יצליח עוד יותר". אותי מעניין לדעת מה הן התובנות שיש לו על החברה מהשנים שבהם הוא פועל מתוכה, מהשנים בהן הוא פוגש בחברה בכללותה מפרספקטיבה של מי שחווה כמה מדרכיה ונקודות מבטה. אני שואלת אותו על החברה החילונית והוא משיב לי "הסיפור של החילוניים מאוד מעניין, החילוניים באים לגלות מחדש את הדת ואו שהם חוזרים בתשובה ומתחברים לזרמים הדתיים או הולכים למשהו מעניין של לגלות את היהדות ממקום אחר. והם מביאים פרשנות מאוד ייחודית למסורת היהודית . יש פריחה עצומה של בתי מדרש חילוניים ואני כל כך שמח לפגוש אותם כי הם נותנים לי מבט שלי אין. ולפעמים המבט החדש של התלמיד או התלמידה שלא שמעו עליו צובע את הכל בדרך חדשה לגמרה". בקשר לחברה בכללותה הוא מוסיף ואומר: "אני חושב שהגענו לפה לעשות תיקון גדול במאה השנים האחרונות. היהודים הגיעו לעשות שרשרת תיקונים בינם לבין עצמם, בינם לבין אלוהים ובינם לבין עמים אחרים. זו מערכת תיקונים מסובכת ולכן קשה, אך זה בתנופה וקורה . לפעמים קשה לראות זאת כי רואים רק את הרגע, אבל כשמצליחים להסתכל מלמעלה רואים שיש פה משהוא מדהים". אני שואלת אותו מהו התיקון של העם היהודי והוא משיב "אחד התיקונים הוא להבין מה היעוד של עם ישראל". בהקשר של העם היהודי האסוציאציה שישר עולה היא להיותנו על-פי התורה עם סגולה. אני שואלת את אלבוים על כך ולפיו זה אכן כך, אבל חשוב להבין מה המשמעות והפרוש לכך והוא מסביר "עם סגולה לא הופך את העם לעליון או עם שצריך לשעבד עמים אחרים, יש לעם תפקיד למשוך אור חדש לעולם כולו, אנו הסיירת ולא כי אנחנו הכי טובים, אלא כי זה התפקיד שלנו". אני שואלת אותו מי קבע שזה התפקיד, ומתחילה להרהר בכך, כמובן שאני מבינה את הרעיון אבל חשוב לי להבין מאיפה ידיעת התפקיד, ומה בנו עושה אותנו לסיירת שלהבאת האור אפשרית? "זה מה שאני מקבל מהסיפור המקראי וזה בא לידי ביטוי בהיסטוריה. הרבה מההתקדמויות היו מהעם היהודי גם במדע וגם ברוח. יש משהוא בתרבות שגורם לנו לחיפוש ודרייב עמוק, ה-"לך לך" כל הזמן דוחף אותנו. זה לא גנטי, זה תרבותי". האמונה בשכתוב במקרא וההסבר התרבותי משתלבים בי, היה לי תמיד חשוב להבין שבמשך השנים שלא משטים בי.
|
אין כמעט אחד שלא זוכר את אלבוים מהתוכנית "חוצה ישראל", אשר זכתה להצלחה ואהדה רבה. לאחר חמש שנים הוא עזב והמשיך עם "מקבלים שבת". ההבדל המהותי בין התוכניות הוא שחוצה ישראל עסקה יותר בעולם החילוני ומקבלים שבת בפרשת השבוע. אני שואלת את אלבוים מה ההבדל בין תוכניות אלו עבורו והוא מספר לי: "חוצה ישראל" היה מאוד קרוב אליי, יצרתי את התוכנית והנחתי אותה במשך חמש שנים וזה נתן ביטוי לסקרנות הטבעית שיש בי, לגלות אנשים ותחומים שאני לא מכיר. הרגשתי רווה ורציתי להיות יותר ממוקד ולפגוש אנשים באמצעות התנ"ך. גם לפגוש אנשים שאני אוהב וגם לעסוק בטקסט שאני מאוד אוהב. ואני מרגיש שאני עושה טוב ושאנשים מתחברים, באתי לעולם של לחבר ולעשות שלום. אז אני עושה את זה בכל מיני דרכים, מחבר את עצמי, את משפחתי וחבריי ובכלל אני מתעסק בחיבורים". אני שואלת אותו אם יש דמות שזכורה לו במיוחד מהתוכניות, דמות שהתרשם ממנה במיוחד וקשה לו לענות. "היו כל כך הרבה , פגשתי כל כך הרבה וזה יחטא להרבה אחרים אם אגיד מישהו כי פגשתי בלי סוף אנשים מדהימים. נוצרו לי אפילו הרבה חברים מהתוכניות, הלוואי והייתי יכול להיות חבר של הרבה יותר אנשים. לפעמים קשה לי עם זה שאני לא יכול.
|
|