בית המשפט העליון קובע לראשונה (יום ב', 20.3.17), כי ניתן להפעיל סנקציות - כולל מאסר - כלפי כל מי שלדעת בית הדין הרבני גורם לסרבנות גט. המשנה לנשיאה,
אליקים רובינשטיין, מדגיש, כי הדברים אינם אמורים רק לגבי הבעל הסרבן, אלא בכל מי שיש לו יד ורגל בסרבנות.
פסק הדין ניתן בעניינו של אזרח אמריקני, אשר נטש בשנת 2005 את אשתו וילדיו לאחר שהאישה לקתה באירוע מוחי קשה בזמן ביקור בישראל. בשנת 2014 חייב אותו בית הדין הרבני בתל אביב לתת לה גט, אך הוא מסרב לעשות זאת. בשנה שעברה הגיע בית הדין למסקנה, כי אביו של הבעל - חרדי עשיר ובעל השפעה - הוא העומד מאחורי סרבנותו של בנו. לפיכך, הורה בית הדין לאסור אותו לחודש, בנימוק שהוא הסרבן האמיתי.
ההחלטה ניתנה במרס 2016 וכמצוות החוק - הועברה לאישורה של נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור, והיא עיכבה את המאסר. בהמשך השנה דחה בית הדין הרבני הגדול את ערעורו של האב, אך רק לאחר פרסום ב-News1 בדבר הסחבת בטיפול בתיק - קבעה נאור, בנובמבר 2016, שהעניין יידון בפני הרכב.
רובינשטיין אומר, כי סמכותו של בית הדין להילחם בסרבני גט חלה גם על מי שגורמים לסרבנות ואינם הסרבנים עצמם. לפיכך, יכול בית הדין לשלוח למאסר אדם כזה - לאחר שהשתכנע שאכן הוא גורם הסרבנות ושיש סיכוי שעונש המאסר יביא אותו לשנות את התנהגותו. עוד הדגיש, כי בית הדין יכול לנקוט במסלול זה ולא רק במסלול לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
במקרה הנדון הגיע בית המשפט העליון למסקנה, המקובלת גם על בית הדין הרבני, כי הנסיבות השתנו ויש לבחון שוב האם האב עודנו מהווה מכשול בדרך למתן הגט. זאת, לאחר שהבעל הביע לראשונה נכונות עקרונית לתת את הגט, בכפוף למספר תנאים שהעמיד. לכן, הורה בית המשפט העליון להחזיר את התיק לבית הדין הרבני בתל אביב. האב עודנו בישראל מתוקף צו עיכוב יציאה שניתן נגדו.
רובינשטיין דחה את בקשת בא-כוחו של האב, עו"ד
אליעד שרגא, להורות על החלפת ההרכב - אשר הטיל על שרגא הוצאות אישיות כבדות בשל השתוללותו בדיון. רובינשטיין אומר, כי אין כל יסוד לטענה כאילו דעתו של ההרכב נעולה כפי שטען שרגא. נאור והשופט
חנן מלצר הסכימו עם רובינשטיין.
את האישה ייצגו עוה"ד
אביעד הכהן, משה יפה ואסנת שרון והרבנית דבורה בריסק; את הבעל והאב ייצגו גם עוה"ד יעל נגר ומיכל ארבוב; את היועץ המשפטי ייצג עו"ד יאיר חמודות; ואת בית הדין - עו"ד
רפי רכס.
