אופיר אקוניס מאס בחלל <br>

עם ישראל מלא פליאה ושואל את עצמו: על מה ולמה נאבק ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנחישות בלתי רגילה, בחזית המאבק בפרשה שזכתה לכינוי הבלתי ברור תחת הכותרת "רשות השידור" ו"התאגיד", וממש משתוקק בכול מאודו לדעת "מה בעצם רוצה ביבי". האם מדובר בקרב מכריע על חופש העיתונות או אולי היעד הוא ניסיון ל"השתלטות עוינת" שמטרתה שליטה מוחלטת על התכנים שמציגה התקשורת בפני הציבור. ואולי כיוון שנתניהו אינו רוצה להצטייר כדיקטטור בולשביקי, הוא שולח את נושא דברו, כמתאבק כבד משקל, אל לב הזירה, כדי להסביר לציבור, מה בעצם מטרתו האסטרטגית. ואכן, בראיון לערוץ 20, הבהיר שופרו של ראש הממשלה, חבר הכנסת דוד ביטן, כי "העם בחר בליכוד להוביל את ישראל, ולכן לא כל מפלגה קטנה יכולה להכתיב מהלכים". וכדי למנוע טעות בהבנת הנאמר הוסיף ביטן אזהרה אולטימטיבית חד-משמעית: " אם שר האוצר משה כחלון לא יתקפל - יהיו בחירות".

ועדת שקד-לוין הכריעה (יום א', 26.3.17) במספר סוגיות. הוועדה החליטה להשאיר את הליך מינוים של בכירים בידי ועדות האיתור, אולם בשינויים מסוימים אשר ייַעלו את מינויי הבכירים ויועילו ויסייעו בידי השרים להוציא לפועל את מדיניותם.

בג"ץ מתבקש (יום ג', 21.3.17) להורות לממשלה לחשוף את הפרוטוקולים של ישיבות ועדת השרים לענייני חקיקה, את חומרי הרקע המוגשים לחברי הוועדה ואת אופן הצבעתו של כל שר לגבי כל הצעה חוק הנדונה בוועדה.

משפטנים הבקיאים במשפט החוקתי והמנהלי, "ישלפו לכם, מהמותן", האמירה לפיה חוק יסוד, הינו חוק על ואין לשנותו, על נקלה. לכן, בדרך כלל, קובעת ההלכה הפסוקה - למעט במקרים, חריגים שבחריגים - כי חוקי יסוד לא ניתן לשנותם, על נקלה והיא מוצאת אסמכתא לכך, בהוראות החוק. רק במקרה נדיר אחד, הזכור לנו (בו היה כותב שורות אלה מעורב, כעותר, בעתירה שבאה לאכוף זכות יהודים להתפלל על הר-הבית) קבע בית משפט העליון, כי אין כל קסם במשפט "חוק יסוד" ושעה שהמחוקק לא חוקק חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, ברוב של חברי הכנסת ולא התנה שינויו וגם/או ביטול סעיפים בחוק זה, ברוב מיוחס ומיוחד, הרי אין כל משמעות להכתרת החוק בשם חוק יסוד.