הרוב המכריע של התלונות המוגשות למחלקה לחקירות שוטרים נגנזות לאחר בדיקה ראשונית, והן אינן מועברות למשטרה כדי לבחון האם יש מקום לנקוט בהליכים משמעתיים או פיקודיים. דוחות מח"ש מסתירים עובדה זו, על-ידי התעלמות מחלק ניכר מן התלונות המוגשות למחלקה. כך מגלה (יום ד', 5.4.17)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא. עוד הוא מגלה, כי לפני שנתיים שירתו 132 שוטרים שהורשעו בעבירות פליליות.
מח"ש בוחנת את התלונות רק במישור הפלילי והראייתי, ואילו המשטרה מטפלת רק בתיקים שמעבירה אליה מח"ש עם המלצה לטיפול משמעתי. התוצאה: בשנת 2015 נסגרו בשלבי הטיפול השונים 90% מ-6,320 התיקים שנפתחו במח"ש. "אלפי תיקים שנפתחו עקב טענות בדבר התנהגות פסולה של שוטרים, בדרגות חומרה שונות, נגנזים למעשה בהמשך לסגירתם במישור הפלילי ואינם מקבלים טיפול משמעתי ואף לא טיפול מערכתי-ארגוני", קובע שפירא.
שפירא מסביר, כי מערך הטיפול בעבירות שוטרים בכלל ובאלימות שוטרים בפרט נסמך בעיקר על מבחן העבירה הפלילית. עקב כך, מבין אלפי התלונות ותיקי החקירה שנפתחים במח"ש מדי שנה, עשרות בלבד מועלים לנתיב של טיפול פלילי או משמעתי ומוגשים בהם כתבי אישום, ואילו רוב התיקים האחרים אינם נבחנים כלל במישור הפיקודי, המבצעי או המינהלי. שיעור עצום של תיקים איננו מטופל אפוא בידי שום גורם, אין מופקים לקחים ואין מתקבלות על פיהם החלטות פנים-ארגוניות. הדבר מסכל את מימושה המלא של תכלית מיגורן של התנהגויות פסולות של שוטרים.
43% מתיקי התלונה שנפתחו במח"ש בשנים 2015-2013 נסגרו לאחר הליך בירור ראשוני בלבד ובלי שננקטו כל פעולות חקירה, או לאחר הליך בדיקה בלבד, בלי חקירה באזהרה של השוטר הנילון. ב-16% מתיקי התלונה שנפתחו במח"ש באותם שנים מצאה המחלקה, כי יש לפתוח בחקירה באזהרה של שוטרים. מספר התיקים שמח"ש קיימה לגביהם חקירה באזהרה פחת והלך עם השנים.
רק 6% מהתיקים הועברו למשטרה
בשנת 2015 נפתחו במח"ש 2,079 תיקים על בסיס חומר משטרתי, אך רובם המוחלט נגנזים ללא טיפול, בהעדר תלונה של המתלונן. תיקים אלה נפתחים על סמך חומרי חקירה המתקבלים מיחידות המשטרה השונות, ובהם טענות של אזרחים שנחקרו באזהרה במשטרה כי הופעל נגדם כוח מופרז.
בשנת 2015 העבירה מח"ש למשטרה 23 תיקים, שהם 6% בלבד מן התיקים שחקרה באזהרה וסגרה, לפי הפירוט הבא: מ-194 התיקים שנסגרו בעילה של חוסר ראיות מספיקות הועברו עשרה תיקים; מ-53 התיקים שנסגרו בשל העילה "העדר עניין לציבור" הועברו ארבעה תיקים; מ-16 התיקים שנסגרו בשל העילה "עבריין לא נודע" הועבר תיק אחד בלבד; מ-111 התיקים שנסגרו בעילה "חוסר אשמה" הועברו שמונה תיקים. לפיכך, כלפי הרוב המכריע של השוטרים שנחקרו באזהרה לא ננקטו אמצעים כלשהם, וגם לא הופקו מסקנות רוחב מהתנהגותם.
"על מח"ש והמשטרה לקבוע מתכונת עבודה שתבטיח העברה נרחבת יותר של תיקים וכן לקבוע את המקרים והנסיבות שמצדיקים אי-העברת מידע למשטרה", אומר שפירא. בפברואר השנה הודיעה מח"ש, כי היא מקבלת על עצמה להעביר למחלקת המשמעת במשטרה את כל החומרים המשטרתיים שלא יבשילו לחקירות פליליות.
בדוחות השנתיים שמח"ש מפרסמת, היא אינה מציגה את פילוח הנתונים המלאים, אלא לגבי תיקים שחקרה בהם שוטרים באזהרה, שהם עשירית בלבד מכלל התיקים. הדוחות גם אינם כוללים פילוחים של סוגי העבירות ומאפיינים של המתלוננים. הנתונים המלאים, הכוללים גם את 2,000 תיקי החומר המשטרתי, אינם מתפרסמים בדוח השנתי של מח"ש ואינם מובאים בחשבון בניתוח הנתונים. כך נוצרת תמונה מטעה ולפיה שיעור הטיפול בתלונות גבוה בהרבה מכפי שהוא במציאות.
לא מפטרים שוטרים אלימים
עוד מצביע שפירא על העובדה, שלא נערך מחקר אמפירי המבסס את הטענה לפיה תלונות רבות מוגשות בניסיון לטפול אשמות שווא על שוטרים. טענה זו והחשש שלהעמדת שוטרים לדין יהיה אפקט מצנן על שוטרים, טעונים בחינה מעמיקה, שהיא חיונית לנוכח חולשותיו של מערך הטיפול הכולל בעבירות שוטרים, קובע שפירא.
בשנת 2015 נפתחו במח"ש יותר מ-600 תיקים שבהם שוטרים נחקרו באזהרה. באותה שנה הושעו רק 22 שוטרים בגין חשש למעורבות בעבירות שיש עימן קלון. יוצא אפוא, שברוב המקרים החליטה המשטרה שלא להשעות מתפקידם שוטרים שנפתחה נגדם חקירה או שהוגש נגדם כתבי אישום. במקביל, נרשם גידול של 50% במספר התיקים שהופנו למסלול של הערת מפקד וזינוק של 566% במספר התיקים שהופנו להדרכת מפקד. "מצב זה עלול לפגוע בהרתעה ולשדר מסר של יחס סלחני לעבירות משמעת", מתריע שפירא. הוא גם קורא לפרסם את שמותיהם של השוטרים המורשעים בדין משמעתי.
בשנת 2013 פוטרו מן השירות 69 שוטרים, שלושה מהם (4%) בגין שימוש בכוח; בשנת 2014 פוטרו 74, שלושה מהם (4%) בגין שימוש בכוח; ובשנת 2015 פוטרו מן השירות 82 שוטרים, תשעה מהם (11%) בגין שימוש בכוח. ברוב המקרים החליטה המשטרה שלא להשעות מתפקידם שוטרים שהוגשו נגדם כתבי אישום. יתר על כן, יש שוטרים שהורשעו בפלילים ובכל זאת הושארו בתפקידם, בנימוק שיוגש ערעור על הרשעתם.
הנתונים שמסרה המשטרה למשרד המבקר ומספר כתבי האישום המוגשים לבית הדין למשמעת בגין שימוש בכוח מציגים לכאורה תמונה ובה אלימות השוטרים היא תופעה שולית. אולם מדגיש שפירא, תמונה שונה לחלוטין מצטיירת ממספר התלונות על שימוש בכוח המוגשות נגד שוטרים ומסקרי דעת קהל המלמדים, כי מידת האמון שרוחשים למשטרה הציבור - ובעיקר קבוצות מיעוט - היא מועטה. על המשטרה לבחון נתונים אלה ולשקול הכנסת שינויים באופן השימוש בכלים שהועמדו לרשותה בדין המשמעתי, כדי לצמצם את השימוש בכוח שלא כדין ולהגביר את אמונו של הציבור במשטרה.
