פרופ' אלי זומר, מבכירי הפסיכולוגים הקליניים בישראל, מסר לבית המשפט חוות דעת עמוסת סתירות ופרכות, תוך שהוא מתבסס על תשתית עובדתית מופרכת ומתעלם מן הכללים המקצועיים המקובלים. כך קובע (3.4.17) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ציון קאפח.
זומר הוא פרופסור באוניברסיטת חיפה, עמד בראש ארגונים בינלאומיים, כתב שני ספרים ומאות מאמרים וזכה בשורה של אותות הוקרה בארץ ובעולם. הוא העיד מטעם ההגנה במשפטו של אברהם קשת, שניסה באוקטובר 2014 לרצוח את ידידו א"צ - אחיה של בת-זוגו. ההגנה טענה שקשת לא היה אחראי למעשיו, משום שהוא סובל מאישיות דיסיוטיבית - סוג של פיצול אישיות. לדברי קשת, את נסיון הרצח - בשיסוף גרונו של א"צ - ביצעה האישיות אותה הוא מכנה "גדי", בעוד הוא-עצמו הציל את חייו של א"צ.
קאפח דחה את טענת ההגנה, קבע שקשת אחראי למעשיו והרשיע אותו. זומר היה עד הגנה מרכזי וטען שקשת אכן סובל מאותה הפרעה נפשית. קאפח מנתח את עדותו לאורך עמודים ארוכים וקובע שאין בה ממש ואין כל יכולת להסתמך עליה. בין היתר הוא מראה, כי זומר סותר את הנחיות המדריך האמריקני לאבחון הפרעות נפשיות (DSM), שהוא ספר היסוד בתחום זה, וגם סותר דברים שהוא עצמו כתב.
עוד אומר קאפח, כי זומר ביסס חלק ניכר מאבחונו על הקביעה לפיה קשת סבל מטראומה בילדותו - אך קשת עצמו לא העיד על טראומה כזאת. בדיקת המאפיינים של ההפרעה הדיסיוטיבית מראה, בניגוד לחוות דעתו של זומר, כי הם אינם קיימים במקרהו של קשת. חוות דעתו של זומר גם עמדה בניגוד לזו של הפסיכיאטר שטיפל שנים רבות בקשת ולא אבחן הפרעה שכזאת. זומר שוחח עם קשת שלוש שעות בלבד, לעומת 12 שעות של מומחה התביעה, שגם הוא לא אבן את ההפרעה הנטענת.
זומר טען, כי פסיכיאטרים מתקשים לזהות את ההפרעה הדיסיוטיבית ופסיכולוגים קליניים כמותו מזהים אותה ביתר קלות. על כך אומר קאפח, כי את ה-DSM - שהוא כאמור ספר היסוד גם לשיטתו של זומר - מפרסמת האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית. קאפח מסכם: "הצבעתי על פרכות וסתירות בעדותו של פרופ' זומר. התשתית העובדתית נסתרת מיניה וביה על-ידי הנאשם עצמו, והקביעות האבחנתיות עומדות בניגוד מוחלט ל-DSM, לעדויות מומחים אחרים ובכללם מומחה נוסף של ההגנה, ולמאמרים ובכלל זה של העד עצמו".
השופטים
מרים דיסקין ורענן בן-יוסף הסכימו עם קאפח. את המדינה ייצגה עו"ד ניצן שפיר, ואת קשת - עו"ד אורית רוט.
