שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
רות רונן, אישרה (30.4.17) לנהל תביעה נגזרת נגד בעל השליטה בחברה לישראל,
עידן עופר, ונגד בכירים בחברה בסך 56 מיליון שקל. העילה: בונוסים בסכום זה שנתן עופר לבכירים מכיסו הפרטי.
המנכ"ל לשעבר,
ניר גלעד, קיבל 31 מיליון שקל. ביתרה התחלקו אבישר פז - אז סמנכ"ל הכספים וכיום המנכ"ל - והסמנכ"לים מאיה אלשיך-קפלן וערן שריג. את הבקשה לאישור התביעה הגישה יהודית דה-לנגה, המחזיקה בתשע מניות בחברה לישראל.
הבונוסים שולמו לאחר שמנהלי
החברה לישראל טיפלו בפיצולו של הקונצרן - השולט בין היתר בחברת צים, בקבוצת כימיקלים, בבתי הזיקוק לישראל ובטאואר סמיקונדקטור - לשתי חברות. אחת מהן ממשיכה להחזיק במניות כי"ל ובז"ן, והאחרת מחזיקה ביתר חברות הקונצרן. דה-לנגה טענה, כי לעופר היה עניין אישי בביצוע הפיצול, והיה אסור לו להעניק לבכירים תגמול שלא עבר את מסלול האישור הקבוע בחוק ולא עלה בקנה אחד עם מדיניות התיגמול של החברה כפי שהותוותה ואושרה.
רונן קיבלה - בשלב מקדמי זה - את טענתה של דה-לנגה. היא קובעת, כי מתן אפשרות לבעל השליטה לתגמל את בכירי החברה על חשבונו, מהווה עקיפה של האיזון אותו ביקש המחוקק להשיג בתיקון 20 לחוק החברות, שקבע את הדרך בה יאושר שכרם של הבכירים. בצורה זו, נכנסים נושאי המשרה ל
ניגוד עניינים בין רצונם לקבל את התגמול המותנה בשירות ענייניו של הבעלים, לבין חובתם לפעול לטובת החברה.
תגמול שמשלם בעל השליטה פוגע בנקיון שיקול הדעת של אותו נושא משרה ואין להתיר אותו, קובעת רונן, וזאת אפילו אם אותו מהלך הוא לטובת החברה. "מובן כי תשלום כזה הוא בעייתי אף יותר מקום בו העסקה שהוא נועד לקדם הוא עסקה שלבעל השליטה יש בה עניין אישי וזיקה עודפת על פני זו של יתר בעלי המניות".
עוד אומרת רונן, כי מאחר שהבונוסים שהבטיח עופר לא אושרו בידי מוסדות החברה לישראל, הרי שבכירי החברה פעלו בניגוד עניינים ותוך הפרת חובת האמון שלהם כלפי החברה. במישור העובדתי נמצא, כי החברה אישרה את החלוקה ולא את המענקים, ואישור האסיפה הכללית ניתן רק לאחר שהבכירים כבר ביצעו את המשימה תמורתה הובטחו להם הבונוסים. לכן, לא ניתן לומר שניתן בדיעבד אישור שריפא את הפגם הראשוני.
עוד דנה רונן בשאלה את מי ניתן לחייב להחזיר את הבונוסים לקופתה של החברה לישראל. ברור שלכאורה ניתן יהיה לחייב את מי שקיבלו אותם, ובשלב זה מוכנה רונן גם להניח שניתן לחייב את עופר לעשות זאת - אם כי היא מציינת שנקודה זו אינה חפה מקשיים והיא תידון לעומקה בהמשך בירור התביעה לגופה.
לבסוף קובעת רונן, כי אין מקום לאמץ את החלטת הדירקטוריון שלא לתבוע את החזרת הבונוסים ואין מקום להחיל את כלל "מיטב שיקול הדעת העסקי" ולפיו בית המשפט לא יתערב בשיקול דעת שכזה. רוב הדירקטורים בחברה לישראל מונו בידי עופר, ובישיבת הדירקטוריון שדנה בנושא השתתפו חלק מנושאי המשרה, היא מציינת. בשלב זה חויבו עופר והבכירים בתשלום הוצאות בסך 60,000 שקל.
