אזהרה מהדלקת מדורות בסמוך למתקני החשמל

במרכז הרפואי זיו נערכים לקראת חגיגות ל"ג בעומר והילולת רבי שמעון בר-יוחאי בהר מירון, שתחל במוצ"ש ואליה צפויים להגיע חצי מיליון איש במהלך ימי החג.

אובססיית המחלוקת לשם מחלוקת השתלטה על חיינו. פתאום המבחן העליון להצטיינות חיילית הוא פוטנציאל העלבון של חיילת שנכללה בטעות ברשימת מצטיינים שלא נועדה לה, מפני שהיא טרנסג'נדרית. לא הגיע הזמן להתעשת ולהשתחרר מהאבסורדים שהשתלטו על חיינו?

אני עדיין לא יודע מה החליטו. האם ל"ג בעומר יישאר במתכונתו הנוכחית של מוצאי שבת או שהקדימו אותו או שאיחרו אותו? אני גם לא יודע למי זה משנה כל כך. ל"ג בעומר זה במוצאי שבת. מי שמתכנן קומזיץ או להבדיל עלייה למירון, יעשה זאת בתאריך הידוע והרשמי ולא יעזרו כל הקומבינות שמנסים לעשות. מצד אחד הרבנות שמנסה לצמצם בחילול השבת ומעדיפה לדחות את ל"ג ל-ל"ד בעומר. או להתעלם מכך שבתוך ימי הספירה יפצחו בהילולה ומוזיקה רועשת, ובעצם להקדים את ל"ג בעומר ליום חמישי בלילה (ל' לעומר), ובכך לפצות את ההורים שגם ככה מרביתם ביום שישי בחופש. מצד שני אירגוני המורים, שמנסה לעזור לכמה שיותר מורים שנמצאים גם ככה ביום חופשי ביום שישי, שהוא גם חצי יום, אז מנסים להקדים להם את ל"ג בעומר ליום חמישי. ככה ירוויחו יום חופש מלא, ואם אפשר גם להאריך את ל"ג בעומר עד לט' בעומר לא כולל אסרו חג, ובכך לצאת ידי חובת כל הדעות. אני מניח שמישהו בהסתדרות המורים חושב על זה. מצד שלישי, יש את ההורים שלא מבינים איך כל יום במדינה הזו הופך להיות יום חג. מזל שאת הראשון במאי כבר לא חוגגים אצלנו. הקלות שבה שבועיים לפני ל"ג בעומר מתחילים להכניס אותנו לכוננות ל"ג בעוצר, מזיזים לנו חופשות מצד לצד כאילו שמדובר בשעה חופשית במערכת, רק ממחיש עד כמה מערכת החינוך שלנו על שלל חופשותיה, לא תואמת בכלל את מערכת העבודה הישראלית. אני יודע שעבודה וישראלית זה סוג של סתירה, אבל יש דבר כזה. אנשים במדינה הזו עובדים ולא כולם מורים. כמורה לשעבר אני לא מתנגד לחופשה למורים. הם עושים עבודת קודש ואין חולק על הקושי לעמוד בפני כיתה של ארבעים מתבגרים שאמורים ללמוד משהו שיכין אותם לבגרות. לבחינה. לחיים אני לא בטוח שיש משהו שבאמת יכול להכין אותם.

מבין שלל הסרטים שהוקרנו ערב יום העצמאות על ההרוגים והשכול, משך את תשומת לבי הסרט על יתומי כפר עציון ממלחמת העצמאות. כפר עציון היה הגדול והוותיק מבין ארבעת ישובי גוש-עציון שהחלטת החלוקה בנובמבר 1947 השאירה אותם בשטח "המדינה הערבית" על-פי החלטת החלוקה מנובמבר 1947. הגוש היה במצור; בינואר 1948 פונו מכפר עציון האימהות ו-57 ילדים וילדות שלהן. כמעט כולם נשארו יתומים מאבותיהם שנהרגו לאחר מכן. ב-13 מאי נפל כפר עציון בידי הלגיון הערבי הירדני, וכל החברים והלוחמים, למעט 4, נהרגו או נטבחו לאחר שנכנעו. היתומים והיתומות נפגשים אחת למספר שנים למפגש, המכונה על ידם בשם "קייטנה".